התעלם מהדיבורים הקשים - מדיניות איראן של טראמפ תהיה דומה למדיניות של אובמה

אירן, חדשות כדי לסיים את המלחמה

למרות כל הכבוד שלו, ממשל טראמפ רק עוקב אחר מסורת אמריקאית של כפייה על איראן ו"השפעתה המרושעת"

ההצהרות הפומביות הראשונות של ממשל הנשיא דונלד טראמפ על איראן יצרו את הרושם הנרחב שארה"ב תנקוט עמדה אגרסיבית הרבה יותר כלפי הרפובליקה האסלאמית מאשר תחת נשיאותו של ברק אובמה.

אבל למרות האזהרות הגסות למדי לטהרן על ידי כעת היועץ לביטחון לאומי לשעבר מייקל פלין ולפי טראמפ עצמו, המדיניות האיראנית שהחלה להתגבש בשבועות הראשונים של הממשל נראית די דומה לזו של אובמה.

הסיבה היא שמדיניות ממשל אובמה בנוגע לאיראן שיקפה את דעותיו של צוות ביטחון לאומי שדבק בעמדה קשוחה לא פחות מאלה של ממשל טראמפ.

פלין מוצהר ב-1 בפברואר כי ממשל אובמה "לא הגיב כראוי לפעולות המרושעות של טהראן" והציע שהדברים יהיו שונים תחת טראמפ. אבל הרטוריקה הזו הייתה מטעה, הן לגבי מדיניות ממשל אובמה כלפי איראן והן לגבי האפשרויות העומדות בפני טראמפ מעבר למדיניות זו.

'ההשפעה המרושעת'

הרעיון שאובמה הפך איכשהו לחביב עם איראן אינו משקף את המציאות של הדוקטרינה של הממשל הקודם על איראן.

הסכם הגרעין של אובמה עם איראן הכעיס את הימין הקיצוני, אבל הדיפלומטיה הגרעינית שלו מבוסס על ניסיון לכפות על איראן לוותר על כמה שיותר מתוכנית הגרעין שלה באמצעות צורות שונות של לחץ, לרבות התקפות סייבר, סנקציות כלכליות ואיום בתקיפה ישראלית אפשרית.

למרות הרטוריקה של טראמפ על כמה גרוע היה הסכם הגרעין, הוא כבר החליט שהממשל שלו לא יקרע או יחבל בהסכם עם איראן, עובדה שהבהירה בכירי הממשל שעדכנו את התקשורת באותו יום עם ההודעה של פלין. "התפרצות. לצוות של טראמפ נודע שלא ישראל, וגם סעודיה לא מייחלות שזה יקרה.

קרא: טראמפ, ישראל ואיראן: הרבה רעש ואיומים, אבל בלי מלחמה

בסוגיות הגדולות יותר של השפעתה של איראן במזרח התיכון, מדיניותו של אובמה שיקפה במידה רבה את השקפותיה של מדינת הביטחון הלאומי הקבועה, שראתה את איראן כאויב ללא פשרה במשך עשרות שנים, מאז שה-CIA וצבא ארה"ב היו במלחמה עם האיסלאם. חיל משמרות המהפכה (IRGC) ומיליציות שיעיות במיצר הורמוז וביירות בשנות ה-1980.

חבר במשמרות המהפכה המובחרים של איראן קורא קריאות לאחר שתקף כלי שיט במהלך תרגיל צבאי במצר הורמוז בפברואר 2015 (AFP)

האנטגוניזם שצוות טראמפ הביע כלפי תפקידה האזורי של איראן אינו שונה ממה שנאמר על ידי ממשל אובמה במשך שנים. לשר ההגנה ג'יימס מאטיס התייחס ל"השפעתה המרושעת" של איראן וכינה את איראן "הכוח מערער היציבות הגדול ביותר" באזור. אבל אובמה ו יועצי ביטחון לאומי גם דיבר ללא הרף על "הפעילות מערערת היציבות" של איראן.

בשנת 2015, ממשל אובמה השתמש בביטויים כמו "השפעה ממאירה" ו"פעילויות ממאירות" לעתים קרובות כל כך שזה היה אמרו שהפכו ל"מילת הבאזז האחרונה של וושינגטון".

נשיאים שונים, אותה מדיניות

החל מהנשיא ביל קלינטון, כל ממשל האשים את איראן בהיותה נותנת החסות הגדולה בעולם לטרור במדינה, לא על בסיס ראיות כלשהן אלא כעקרון מושבע של מדיניות ארה"ב. החל מהפצצת מרכז הסחר העולמי ב-1993, ממשל קלינטון האשים את איראן בכל מתקפת טרור בעולם עוד לפני שהחלה חקירה כלשהי.

החל מהנשיא ביל קלינטון, כל ממשל האשים את איראן שהיא נותנת החסות הגדולה בעולם לטרור.

כפי שגיליתי מחקירות ממושכות של שניהם פיגוע טרור בבואנוס איירס של 1994 וה- הפצצת מגדלי חובר משנת 1996, העדויות לכאורה למעורבות איראנית לא היו קיימות או נגועים בבירור. אבל אף אחד מהם לא בלם את המשך הנרטיב של איראן כמדינת טרור.

כמה יועצי טראמפ לפי הדיווחים דנו בהנחיה נשיאותית אפשרית למחלקת המדינה לשקול לקבוע את משמרות המהפכה כארגון טרור.

קרא: לפרק את הסכם הגרעין, לפרק את הסיכויים לשלום

אבל מהלך כזה ייכנס לקטגוריה של מעמד פוליטי ולא מדיניות רצינית. משמרות המהפכה כבר כפופות לסנקציות על פי לפחות שלוש תוכניות סנקציות שונות בארה"ב, כפי שמומחה המשפטי טיילר קוליס יש לציין. יתרה מזאת, כוח קודס, הזרוע של משמרות המהפכה המעורבים בפעולות מחוץ לאיראן, הוגדר כ"טרוריסט גלובלי ייעודי במיוחד" כבר כמעט עשור.

בערך הדבר היחיד שהייעוד המוצע עשוי להשיג הוא לאפשר לארצות הברית להעניש פקידים עיראקים שאיתם כוח קודס שיתף פעולה נגד ארגון המדינה האסלאמית.

כל הצעת מדיניות הכרוכה באיום או בשימוש בכוח תצטרך להיות מאושרת על ידי הפנטגון והרמטכ"לים המשולבים

צוות טראמפ הצביע על כוונתו לתת תמיכה חזקה במדיניות האזורית האנטי-אירנית של ערב הסעודית. אבל עכשיו ברור שטראמפ לא נוטה לעשות משהו יותר צבאי נגד משטר אסד מאשר אובמה היה. ובעניין תימן, הממשל החדש לא מתכנן לעשות שום דבר שאובמה לא עשה כבר.

קרא: אם טראמפ ימשיך כך, הביצה של תימן עלולה להפוך למלחמת פרוקסי אמיתית

כשנשאל אם הממשל "מערך מחדש" את המלחמה הסעודית בתימן, בכיר נתן תשובה של מילה אחת: "לא". זה מצביע על כך שטראמפ ימשיך במדיניות ממשל אובמה של חיתום מסע ההפצצות בתימן בראשות סעודיה - מתן תדלוק אווירי, פצצות ותמיכה מדינית-דיפלומטית - הנחוצה למלחמתה של ריאד.

נראה כי גם ממשלי אובמה וגם טראמפ חולקים את האחריות להפצצה המסיבית וחסרת הבחנה בכוונה של ערים בשליטת החות'ים, כמו גם לרעב הקיים והמתחיל של 2.2 מיליון ילדי תימן.

באשר לתוכנית הטילים של איראן, אין הבדל ניכר בין שני הממשלים. ב-1 בינואר, פקידי טראמפ התקשרו ניסוי הטילים של איראן בסוף ינואר "מערער יציבות" ו"פרובוקטיבי". אבל ממשל אובמה ובעלי בריתו האירופיים פרסמו א הצהרה במרץ 2016 כינה את ניסויי הטילים האיראניים "מערערים יציבות ופרובוקטיביים".

טראמפ הטיל סנקציות על הפרה לכאורה של איראן את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2015 - למרות העובדה שההחלטה השתמשה בשפה לא מחייבת ושהטילים של איראן לא נועדו לשאת נשק גרעיני. ממשל אובמה הטיל סנקציות בגין הפרה לכאורה של איראן צו ביצוע של ממשל בוש משנת 2005.

שימוש בכוח לא סביר

עם זאת, ניתן להתנגד לכך שהשוואה זו מכסה רק את קווי המתאר הראשוניים של מדיניותו של טראמפ כלפי איראן, ולטעון כי וושינגטון מתכננת להגביר את הלחצים הצבאיים, לרבות שימוש אפשרי בכוח.

קרא: מדוע לטראמפ יש את איראן על הכוונת

נכון שלא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות של מדיניות צבאית אגרסיבית הרבה יותר מצד ממשל טראמפ, אבל כל הצעת מדיניות הכרוכה באיום או בשימוש בכוח תצטרך להיות מאושרת על ידי הפנטגון והרמטכ"לים המשולבים, וכן זה מאוד לא סביר שיקרה.

העלות לצבא האמריקני של תקיפת איראן היום תהיה גבוהה בהרבה, בגלל יכולתה של איראן להגיב נגד בסיסי ארה"ב בקטאר ובבחריין

הפעם האחרונה שארה"ב שקלה עימות צבאי עם איראן הייתה בממשל ג'ורג' בוש. בשנת 2007 הציע סגן הנשיא דיק צ'ייני כי ארה"ב תתקוף בסיסים באיראן בהקשר של המעורבות האיראנית במלחמה בעיראק נגד כוחות ארה"ב. אבל שר ההגנה, רוברט מ' גייטס, בתמיכת ראשי המטה המשולבים, הפסיק את המאמץ על ידי התעקשות שצ'ייני יסביר כיצד יסתיים תהליך ההסלמה.

הייתה סיבה טובה מאוד לכך שהתוכנית לא עברה גיוס עם הפנטגון וה-JCS. הזמן שבו ארה"ב יכלה לתקוף את איראן ללא עונש כבר חלף. ב-2007, כל מתקפה על איראן הייתה מסתכנת באובדן של רוב הצי האמריקאי במפרץ לטילים איראניים נגד ספינות.

כיום, העלות לצבא האמריקני תהיה גבוהה בהרבה, בגלל יכולתה הגדולה יותר של איראן להגיב בטילים ובמטען קונבנציונלי נגד בסיסי ארה"ב בקטאר ובבחריין.

בסופו של דבר, קווי המתאר העיקריים של מדיניות ארה"ב כלפי איראן תמיד שיקפו את השקפותיה ואת האינטרסים של מדינת הביטחון הלאומי הקבועה הרבה יותר מאשר את רעיונותיו של הנשיא. עובדה זו הבטיחה עוינות בלתי נגמרת של ארה"ב כלפי איראן, אך סביר להניח שהיא גם פירושה המשכיות ולא שינויים קיצוניים במדיניות תחת טראמפ.

- גארת פורטר הוא עיתונאי חוקר עצמאי וזוכה פרס גלרהורן 2012 לעיתונות. הוא מחבר המשבר המיוצר שפורסם לאחרונה: הסיפור שלא סופר על הפחד הגרעיני באיראן.