מאת Medea Benjamin ו- Nicolas JS Davies, CODEPINK, פברואר 28, 2022
מגיני אוקראינה מתנגדים באומץ לתוקפנות הרוסית, ומביישים את שאר העולם ואת מועצת הביטחון של האו"ם על כישלונה להגן עליהם. זה סימן מעודד שהרוסים והאוקראינים כן מקיים שיחות בבלארוס שעלול להוביל להפסקת אש. יש לעשות את כל המאמצים להביא לסיום המלחמה הזו לפני שמכונת המלחמה הרוסית תהרוג עוד אלפי מגינים ואזרחים של אוקראינה, ותאלץ עוד מאות אלפים לברוח.
אבל ישנה מציאות ערמומית יותר שפועלת מתחת לפני השטח של מחזה המוסר הקלאסי הזה, וזה התפקיד של ארצות הברית ונאט"ו בהנחת הבמה למשבר הזה.
הנשיא ביידן כינה את הפלישה הרוסית "ללא התגרות", אבל זה רחוק מהאמת. בארבעת הימים שקדמו לפלישה, פקחי הפסקת האש של הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE) מְתוֹעָד עלייה מסוכנת בהפרות הפסקת האש במזרח אוקראינה, עם 5,667 הפרות ו-4,093 פיצוצים.
רובם היו בתוך הגבולות בפועל של הרפובליקות העממיות דונייצק (DPR) ו-Luhansk (LPR), בהתאם לירי הפגזים הנכנסים של כוחות ממשלת אוקראינה. עם כמעט 700 משגיחי הפסקת האש של OSCE בשטח, אין זה אמין שכל אלו היו תקריות "דגל שווא" שביימו כוחות בדלנים, כפי שטענו גורמים רשמיים אמריקאים ובריטים.
בין אם ירי הפגזים היה רק עוד הסלמה במלחמת האזרחים ארוכת השנים ובין אם פתחה של מתקפה ממשלתית חדשה, זו בהחלט הייתה פרובוקציה. אבל הפלישה הרוסית חרגה בהרבה מכל פעולה מידתית כדי להגן על ה-DPR וה-LPR מפני התקפות אלו, מה שהופך אותה ללא פרופורציונלית ולא חוקית.
עם זאת, בהקשר הרחב יותר, אוקראינה הפכה לקורבן וממלא מקום במלחמה הקרה המתחדשת של ארה"ב נגד רוסיה וסין, שבה ארצות הברית הקיפה את שתי המדינות בכוחות צבא ונשק התקפי, שנסוגה מסדרה שלמה של הסכמי בקרת נשק. , וסירב לנהל משא ומתן על החלטות לדאגות בטחוניות רציונליות שהעלתה רוסיה.
בדצמבר 2021, לאחר פסגה בין הנשיאים ביידן ופוטין, הגישה רוסיה א טיוטת הצעה להסכם ביטחון הדדי חדש בין רוסיה לנאט"ו, עם 9 סעיפים לניהול משא ומתן. הם היוו בסיס סביר לחילופי דברים רציניים. הדבר הרלוונטי ביותר למשבר באוקראינה היה פשוט להסכים שנאט"ו לא תקבל את אוקראינה כחברה חדשה, מה שבכל מקרה לא עומד על השולחן בעתיד הנראה לעין. אבל ממשל ביידן ביטל את כל ההצעה של רוסיה כבלתי התחלה, אפילו לא בסיס למשא ומתן.
אז למה משא ומתן על אמנת ביטחון הדדי היה כל כך בלתי מתקבל על הדעת עד שבידן היה מוכן לסכן אלפי חיים אוקראינים, אם כי אף לא חיים אמריקאים אחדים, במקום לנסות למצוא מכנה משותף? מה זה אומר על הערך היחסי שבידן ועמיתיו מייחסים לחיים אמריקאים מול אוקראינים? ומהי העמדה המוזרה הזו שארצות הברית תופסת בעולם של היום, המאפשרת לנשיא אמריקאי לסכן חיים רבים כל כך אוקראינים מבלי לבקש מהאמריקאים לחלוק את הכאב וההקרבה שלהם?
ההתמוטטות ביחסי ארה"ב עם רוסיה וכישלון כושר הגמישות הבלתי גמיש של ביידן זירזו את המלחמה הזו, ובכל זאת המדיניות של ביידן "מחצינה" את כל הכאב והסבל כך שהאמריקאים יוכלו, כאחרת נשיא המלחמה אמרו פעם, "תתחילו בעניינים שלהם" ותמשיכו לקנות. בעלות בריתה האירופיות של אמריקה, שצריכים כעת לאכלס מאות אלפי פליטים ולהתמודד עם מחירי אנרגיה עולים, צריכות להיזהר מלהיכנס בתור מאחורי סוג זה של "מנהיגות" לפני שגם הם יגיעו לקו החזית.
בתום המלחמה הקרה, הסכם ורשה, מקבילו של נאט"ו במזרח אירופה, פורק, ונאט"ו היה צריך היה גם כן, מאחר שהשיג את המטרה שהיא נבנתה לשרת. במקום זאת, נאט"ו חיה כברית צבאית מסוכנת שיצאה משליטה, המוקדשת בעיקר להרחבת תחום הפעילות שלה ולהצדקת קיומה. היא התרחבה מ-16 מדינות ב-1991 לסך של 30 מדינות כיום, המשלבות את רוב מזרח אירופה, במקביל שביצע תוקפנות, הפצצות של אזרחים ופשעי מלחמה אחרים.
בשנת 1999, נאט"ו הושק מלחמה בלתי חוקית כדי לגזור צבאית קוסובו עצמאית משרידי יוגוסלביה. בהתקפות אוויריות של נאט"ו במהלך מלחמת קוסובו נהרגו מאות אזרחים, ובעל בריתה המוביל במלחמה, נשיא קוסובו האשים תאצ'י, עומד כעת למשפט בהאג בגין המעשה הנורא. פשעי מלחמה הוא ביצע בחסות הפצצות נאט"ו, כולל רציחות בדם קר של מאות אסירים כדי למכור את איבריהם הפנימיים בשוק ההשתלות הבינלאומי.
הרחק מהצפון האטלנטי, נאט"ו הצטרף לארצות הברית במלחמתה בת 20 השנים באפגניסטן, ולאחר מכן תקף והרס את לוב ב-2011, והותיר אחריו מצב נכשל, משבר פליטים מתמשך ואלימות וכאוס ברחבי האזור.
ב-1991, כחלק מהסכם סובייטי לקבל את האיחוד מחדש של מזרח ומערב גרמניה, הבטיחו מנהיגי המערב לעמיתיהם הסובייטים שלא ירחיבו את נאט"ו קרוב יותר לרוסיה מאשר גבול גרמניה המאוחדת. שר החוץ האמריקני ג'יימס בייקר הבטיח כי נאט"ו לא תתקדם "סנטימטר אחד" מעבר לגבול גרמניה. ההבטחות המופרות של המערב מפורטות לעיני כל ב-30 שהוסרו מסמכים פורסם באתר ארכיון הביטחון הלאומי.
לאחר שהתרחב ברחבי מזרח אירופה וניהלה מלחמות באפגניסטן ובלוב, נאט"ו הגיעה כצפוי למעגל כדי לראות שוב את רוסיה כאויבת העיקרית שלה. הנשק הגרעיני של ארה"ב מבוסס כעת בחמש מדינות נאט"ו באירופה: גרמניה, איטליה, הולנד, בלגיה וטורקיה, בעוד לצרפת ולבריטניה יש כבר ארסנלים גרעיניים משלהן. מערכות "הגנה מפני טילים" של ארה"ב, שניתן להסב לירי טילים גרעיניים התקפיים, מבוססות בפולין וברומניה, כולל ב- בסיס בפולין רק 100 מייל מהגבול הרוסי.
עוד רוסי לבקש בהצעתה מדצמבר הייתה שארצות הברית פשוט תצטרף מחדש ל-1988 אמנת INF (אמנת כוחות גרעיניים לטווח בינוני), לפיו שני הצדדים הסכימו שלא לפרוס טילים גרעיניים לטווח קצר או בינוני באירופה. טראמפ פרש מהאמנה ב-2019 בעצת היועץ שלו לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, שגם לו יש את הקרקפות של 1972 אמנת ABM, את 2015 JCPOA עם איראן ו-1994 מסגרת מוסכמת עם צפון קוריאה המשתלשלת מחגורת האקדח שלו.
כל זה לא יכול להצדיק את פלישתה של רוסיה לאוקראינה, אבל העולם צריך להתייחס ברצינות לרוסיה כשהוא אומר שתנאיה לסיום המלחמה ולחזרה לדיפלומטיה הם נייטרליות ופירוק נשק של אוקראינה. אמנם לא ניתן לצפות שאף מדינה תתפרק לחלוטין מנשקה בעולם החמוש עד השיניים של ימינו, נייטרליות יכולה להיות אופציה רצינית לטווח ארוך עבור אוקראינה.
יש הרבה תקדימים מוצלחים, כמו שוויץ, אוסטריה, אירלנד, פינלנד וקוסטה ריקה. או קח את המקרה של וייטנאם. יש לה גבול משותף וסכסוכים ימיים רציניים עם סין, אבל וייטנאם התנגדה למאמצי ארה"ב לסבך אותה במלחמה הקרה שלה עם סין, והיא נותרה מחויבת לטווח ארוך שלה. "ארבעה לא" מדיניות: אין בריתות צבאיות; אין זיקה למדינה אחת מול אחרת; ללא בסיסים צבאיים זרים; וללא איומים או שימוש בכוח.
העולם חייב לעשות כל מה שצריך כדי להשיג הפסקת אש באוקראינה ולגרום לה להיצמד. אולי מזכ"ל האו"ם גוטרש או נציג מיוחד של האו"ם יכולים לשמש כמתווך, אולי עם תפקיד שמירת שלום עבור האו"ם. זה לא יהיה קל - אחד הלקחים שעדיין לא נלמדו ממלחמות אחרות הוא שקל יותר למנוע מלחמה באמצעות דיפלומטיה רצינית ומחויבות אמיתית לשלום מאשר לסיים מלחמה ברגע שהיא התחילה.
אם וכאשר תהיה הפסקת אש, כל הצדדים חייבים להיות מוכנים להתחיל מחדש במשא ומתן על פתרונות דיפלומטיים מתמשכים שיאפשרו לכל תושבי דונבאס, אוקראינה, רוסיה, ארצות הברית ושאר חברות נאט"ו לחיות בשלום. ביטחון אינו משחק סכום אפס, ואף מדינה או קבוצת מדינות לא יכולות להשיג ביטחון מתמשך על ידי ערעור ביטחונם של אחרים.
גם ארצות הברית ורוסיה חייבות לקחת סוף סוף את האחריות שמגיעה עם אגירת מלאי של למעלה מ-90% מהנשק הגרעיני בעולם, ולהסכים על תוכנית להתחיל לפרק אותם, בהתאם לאמנה לאי הפצת נשק (NPT) ואמנת האו"ם החדשה על איסור נשק גרעיני (TPNW).
לבסוף, כשהאמריקאים מגנים את התוקפנות של רוסיה, זו תהיה התגלמות הצביעות לשכוח או להתעלם מהמלחמות הרבות האחרונות שבהן ארצות הברית ובעלות בריתה היו התוקפים: קוסובו, אפגניסטן, עיראק, האיטי, סומליה, פלשתינה, פקיסטן, לוב, סוריה ו תימן.
אנו מאוד מקווים שרוסיה תסיים את פלישתה הבלתי חוקית והאכזרית לאוקראינה הרבה לפני שהיא תבצע חלק קטן מההרג וההרס האדירים שביצעה ארצות הברית במלחמותיה הלא חוקיות.
Medea בנימין הוא cofounder של CODEPINK לשלום, ומחברם של מספר ספרים, כולל בתוך איראן: ההיסטוריה האמיתית והפוליטיקה של הרפובליקה האסלאמית של איראן.
ניקולה ג'יי דייויס הוא עיתונאי עצמאי, חוקר ב- CODEPINK ומחבר הספר דם על ידינו: הפלישה האמריקאית והשמדת עירק.
