מאת ניקולה ג'יי.אס דייויס, 12 באוקטובר 2020
האמריקנים מתמודדים עם בחירות כלליות הקרובות, מגיפה שהרגה למעלה מ -200,000 מאיתנו, וכלי תקשורת ארגוניים שהמודל העסקי שלהם הידרדר למכירת גרסאות שונות של "מופע טראמפ”למפרסמים שלהם. אז למי יש זמן לשים לב למלחמה חדשה במחצית העולם? אבל עם כל כך הרבה מהעולם שסובל מ -20 שנה של מלחמות בראשות ארה"ב והמשברים הפוליטיים, ההומניטריים והפליטים שנוצרו, איננו יכולים להרשות לעצמנו שלא לשים לב לפרוץ המלחמה החדש המסוכן בין ארמניה לאזרבייג'ן נגורנו קרבאך.
ארמניה ואזרבייג'ן נלחמו א מלחמה עקובה מדם מעל נגורנו-קרבאך בין השנים 1988 ל -1994, בסופם נהרגו לפחות 30,000 איש ומיליון ומעלה נמלטו או גורשו מבתיהם. עד שנת 1994 הכוחות הארמנים כבשו את נגורנו-קרבאך ושבעה מחוזות מסביב, כולם מוכרים בינלאומית כחלקים מאזרבייג'ן. אך כעת המלחמה שוב התלקחה, מאות אנשים נהרגו, ושני הצדדים מפגיזים יעדים אזרחיים ומטילים אימה על אוכלוסיות אזרחיות זו של זו.
נגורנו קרבאך היה אזור ארמני אתני במשך מאות שנים. לאחר שהאימפריה הפרסית מסרה לרוסיה חלק זה של הקווקז בחוזה גוליסטאן בשנת 1813, מפקד האוכלוסין הראשון כעבור עשר שנים זיהה את אוכלוסיית נגורנו-קרבאך כ- 91% ארמנים. החלטת ברית המועצות להעביר את נגורנו-קרבאך לברית המועצות אזרבייג'ן בשנת 1923, כמו החלטתה להטיל את חצי האי קרים לברית המועצות האוקראינית בשנת 1954, הייתה החלטה מינהלית שתוצאותיה המסוכנות התבררו רק כאשר ברית המועצות החלה להתפרק בסוף שנות השמונים.
בשנת 1988, בתגובה להפגנות המוניות, הצביע הפרלמנט המקומי בנגורנו-קרבאך עד 110-17 לבקש את העברתו מ- SSR אזרבייג'ן ל- SSR הארמני, אך ממשלת ברית המועצות דחתה את הבקשה והאלימות הבין-עדתית הסלימה. בשנת 1991 קיימו נגורנו-קרבאך והאזור השחומי הרוב הארמני, משאל עם לעצמאות והכריזו על עצמאות מאזרבייג'ן כ- הרפובליקה של ארכאך, שמו הארמני ההיסטורי. כשהמלחמה הסתיימה ב -1994, נגורנו-קרבאך ורוב השטח סביבה היו בידי ארמנים, ומאות אלפי פליטים ברחו משני הכיוונים.
היו התנגשויות מאז 1994, אך הסכסוך הנוכחי הוא המסוכן והקטלני ביותר. מאז 1992, משא ומתן דיפלומטי לפתרון הסכסוך הובל על ידי "מינסק קבוצה, "שהוקם על ידי הארגון לשיתוף פעולה וביטחון באירופה (OSCE) והובל על ידי ארצות הברית, רוסיה וצרפת. בשנת 2007, קבוצת מינסק נפגשה עם גורמים ארמנים ואזרבייג'נים במדריד והציעה מסגרת לפיתרון פוליטי, המכונה עקרונות מדריד.
עקרונות מדריד יחזירו חמישה מתוך שתים עשרה המחוזות של שחומיאן פרובינציה לאזרבייג'ן, בעוד חמשת המחוזות נבורנו-קרבאך ושני מחוזות בין נגורנו-קרבאך וארמניה יצביעו במשאל עם כדי להחליט על עתידם, אשר שני הצדדים יתחייבו לקבל את תוצאותיו. לכל הפליטים תהיה הזכות לחזור לבתיהם הישנים.
באופן אירוני, אחד המתנגדים הקולניים ביותר של עקרונות מדריד הוא הוועד הלאומי הארמני של אמריקה (ANCA), קבוצת לובי לפזורה הארמנית בארצות הברית. היא תומכת בתביעות ארמניות על כל השטח השנוי במחלוקת ואינה סומכת על אזרבייג'ן שתכבד את תוצאות משאל העם. היא גם רוצה שהממשלה בפועל של הרפובליקה של ארטסאך תתאפשר להצטרף למשא ומתן בינלאומי על עתידה, וזה כנראה רעיון טוב.
מהצד השני, ממשלת אזרבייג'ן של הנשיא אילהם אלייב זוכה כעת לגיבוי מלא של טורקיה בדרישתה כי כל הכוחות הארמנים חייבים להתפרק מנשקם או לסגתו מהאזור השנוי במחלוקת, שעדיין מוכר בעולם כחלק מאזרבייג'ן. על פי הדיווחים, טורקיה משלמת לשכירי חרב ג'יהאדי מצפון סוריה הכבושה בטורקיה כדי להילחם למען אזרבייג'ן, ומעלה את רוח הרפאים של קיצונים סונים המחריפים את הסכסוך בין ארמנים נוצרים ובעיקר אזרים מוסלמים שיעים.
על פניו, למרות העמדות הקשות הללו, יש להתאפשר לפתור את הסכסוך האכזרי הזה, על ידי חלוקת השטחים השנויים במחלוקת בין שני הצדדים, כפי שניסו לעשות עקרונות מדריד. נראה כי פגישות בז'נבה ועכשיו במוסקבה מתקדמות לקראת הפסקת אש וחידוש הדיפלומטיה. ביום שישי, 9 באוקטובר, השניים מתנגדים שרי חוץ נפגשו לראשונה במוסקבה, בפגישה בתיווכו של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, ובשבת הם הסכימו להפסקה זמנית להחזרת גופות והחלפת שבויים.
הסכנה הגדולה ביותר היא שתורכיה, רוסיה, ארה"ב או איראן יראו יתרון גיאופוליטי כלשהו בהסלמה או מעורבות רבה יותר בסכסוך זה. אזרבייג'ן פתחה במתקפה הנוכחית שלה בגיבוי מלא של נשיא טורקיה ארדואן, שנראה כי הוא משתמש בה כדי להפגין את כוחה המחודש של טורקיה באזור ולחזק את מעמדה בסכסוכים ובסכסוכים סביב סוריה, לוב, קפריסין, חיפושי נפט במזרח הים התיכון ו האזור בכלל. אם זה המקרה, כמה זמן זה צריך להימשך לפני שארדואן הצביע על כך, והאם טורקיה יכולה לשלוט באלימות שהיא משחררת, כפי שהיא נכשלה בצורה כה טרגית בסוריה?
לרוסיה ולאיראן אין מה להרוויח והכל מה להפסיד ממלחמה שהולכת וגוברת בין ארמניה לאזרבייג'ן, והן קוראות לשלום. ראש הממשלה הפופולרי של ארמניה ניקול Pashinyan עלה לשלטון לאחר שנת 2018 של ארמניה "מהפכת הקטיפה"ועקבה אחר מדיניות של אי-התאמה בין רוסיה למערב, למרות שארמניה היא חלק ממדינת רוסיה CSTO ברית צבאית. רוסיה מחויבת להגן על ארמניה אם היא תותקף על ידי אזרבייג'ן או טורקיה, אך הבהירה כי התחייבות זו אינה משתרעת על נגורנו-קרבאך. איראן גם מיושרת יותר לארמניה מאשר אזרבייג'ן, אך כיום הגדולה שלה אוכלוסייה אזרית יצא לרחובות כדי לתמוך באזרבייג'ן ולמחות על הטיה של ממשלתם כלפי ארמניה.
באשר לתפקיד ההרסני והמייצב שארצות הברית ממלאת בדרך כלל במזרח התיכון הגדול יותר, על האמריקנים להיזהר מכל מאמץ אמריקאי לנצל את הסכסוך הזה למען מטרות אמריקאיות בשירות עצמי. זה יכול לכלול תדלוק הסכסוך כדי לערער את אמון ארמניה בברית שלה עם רוסיה, למשוך את ארמניה למערך מערבי יותר, פרו-נאט"ו. או ארה"ב יכולה להחריף ולנצל את התסיסה בקהילה האזרית באיראן כחלק מ"הלחץ מרבי"נגד איראן.
בכל הצעה שארה"ב תנצל או תכנן לנצל את הסכסוך הזה למען מטרותיה שלה, על האמריקאים לזכור את תושבי ארמניה ואזרבייג'ן שחייהם אבוד או נהרס כל יום שהמלחמה הזו נמשכת, והיא צריכה לגנות ולהתנגד לכל מאמץ להאריך או להחמיר את כאבם וסבלם לטובת יתרון גיאופוליטי של ארה"ב.
במקום זאת על ארה"ב לשתף פעולה באופן מלא עם שותפותיה בקבוצת מינסק של OSCE כדי לתמוך בהפסקת אש ובשלום משא ומתן מתמשך ויציב המכבד את זכויות האדם וההגדרה העצמית של כל תושבי ארמניה ואזרבייג'ן.
ניקולה JS דייוויס הוא עיתונאי עצמאי, חוקר CODEPINK ומחברו של דם על הידיים שלנו: הפלישה האמריקנית להשמדת עיראק.
