מאת דוד סוונסון
במבט ראשון, נאומיה של הילרי קלינטון לגולדמן זאקס, שאותם סירבה להראות לנו אבל ויקיליקס טוענת שהפיקה כעת את הטקסטים של, חושפים צביעות או התעללות פחות בוטה מאשר הטקסטים של מיילים שונים שנחשפו גם הם לאחרונה. אבל תסתכל מקרוב.
קלינטון אמרה כי היא מאמינה בשמירה על עמדה ציבורית בכל נושא השונה מהעמדה הפרטית שלה. מה היא סיפקה לגולדמן זאקס?
כן, קלינטון אמנם מצהירה על נאמנותה להסכמי סחר תאגידיים, אבל בזמן דבריה היא עדיין לא התחילה (בפומבי) לטעון אחרת.
אני חושב, למעשה, שקלינטון מחזיקה בעמדות רבות בנושאים שונים, ושאלה שסיפקה לגולדמן זאקס היו בחלקן עמדותיה הפומביות, בחלקן אמונותיה כלפי קושרים, ובחלקן התיק הדמוקרטי המפלגתי שלה לחדר של הרפובליקנים לגבי הסיבה שהם צריכים לתרום לה יותר ופחות לרפובליקה הדמוקרטית. זה לא היה מסוג ההרצאות שהיא הייתה נושאת למנהלי איגודי העובדים או לאנשי מקצוע בתחום זכויות האדם או לנציגי ברני סנדרס. יש לה עמדה לכל קהל.
בתמלולי הנאומים מ-4 ביוני 2013, 29 באוקטובר 2013 ו-19 באוקטובר 2015, קלינטון קיבלה ככל הנראה שכר מספיק כדי לעשות משהו שהיא שוללת מרוב הקהלים. כלומר, היא פנתה לשאלות שנראה שהיא לא קיבלה עליהן תדריך בסתר או עסקה במשא ומתן מראש. בחלקו נראה שזה המקרה משום שחלק מהשאלות היו נאומים ארוכים, ובחלקו משום שהתשובות שלה לא היו כל מיני פטפוטים חסרי משמעות שהיא מייצרת אם ניתן לה זמן להתכונן.
חלק גדול מהתוכן של נאומים אלה בפני בנקאים אמריקאים עסק במדיניות חוץ, ולמעשה כל זה בלוחמה, לוחמה פוטנציאלית והזדמנויות לשליטה צבאית על אזורים שונים בעולם. הדברים האלה יותר מעניינים ומוצגים בצורה פחות מעליבה מהשטויות שנפלטו בדיונים הציבוריים לנשיאות. אבל זה גם מתאים לדימוי של מדיניות ארה"ב שאולי קלינטון הייתה מעדיפה לשמור על פרטיות. כשם שאיש לא פרסם שכפי שמראים כעת אימיילים, בנקאים בוול סטריט עזרו לבחור את הקבינט של הנשיא אובמה, אנחנו בדרך כלל מיואשים מלחשוב שמלחמות ובסיסים זרים נועדו כשירותים לאלטורים פיננסיים. "אני מייצגת את כולכם", אומרת קלינטון לבנקאים בהתייחס למאמציה בפגישה באסיה. לאפריקה שמדרום לסהרה יש פוטנציאל גדול עבור "עסקים ויזמים" בארה"ב, היא אומרת בהתייחסות למיליטריזם של ארה"ב שם.
עם זאת, בנאומים הללו, קלינטון משדרת בדיוק את הגישה הזו, במדויק או לא, על מדינות אחרות ומאשימה את סין בדיוק בדברים שמבקרי ה"שמאל הקיצוני" שלה מאשימים אותה כל הזמן, אם כי מחוץ לצנזורה של התקשורת הארגונית בארה"ב. . סין, אומר קלינטון, עשויה להשתמש בשנאה ליפן כאמצעי להסיח את דעתם של הסינים ממדיניות כלכלית לא פופולרית ומזיקה. סין, אומר קלינטון, נאבקת לשמור על שליטה אזרחית על הצבא שלה. הממ. איפה עוד ראינו את הבעיות האלה?
"אנחנו הולכים לצלצל לסין ב'הגנה' מפני טילים", אומר קלינטון לגולדמן זאקס. "אנחנו הולכים לשים יותר מהצי שלנו באזור."
בנוגע לסוריה, קלינטון אומר שקשה להבין את מי לחמש - מתעלם לחלוטין מכל האפשרויות מלבד חימוש מישהו. קשה, היא אומרת, לחזות בכלל מה יקרה. לכן, העצה שלה, שהיא פולטת לחדר של בנקאים, היא לנהל מלחמה בסוריה "באופן סמוי".
בדיונים ציבוריים, קלינטון דורשת "אזור ללא טיסות" או "אזור ללא הפצצות" או "אזור בטוח" בסוריה, שממנו ניתן לארגן מלחמה להפלת הממשלה. בנאום לגולדמן זאקס, לעומת זאת, היא פולטת שיצירת אזור כזה ידרוש הפצצת אזורים מאוכלסים הרבה יותר ממה שנדרש בלוב. "אתה הולך להרוג הרבה סורים", היא מודה. היא אפילו מנסה להרחיק את עצמה מההצעה בהתייחסות ל"ההתערבות הזו שאנשים מדברים עליה בצורה כל כך זריזה" - למרות שהיא, לפני ובזמן הנאום הזה ומאז היא האדם המובילה.
קלינטון גם מבהירה ש"ג'יהאדיסטים" סורים ממומנים על ידי ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות וקטאר. באוקטובר 2013, כשהציבור האמריקני דחה את הפצצת סוריה, בלנקפיין שאל אם הציבור מתנגד כעת ל"התערבויות" - שברור שהובנה כמכשול שיש להתגבר עליו. קלינטון אמרה לא לפחד. "אנחנו בתקופה בסוריה", אמרה, "שבו לא סיימו להרוג אחד את השני. . . ואולי אתה פשוט צריך לחכות ולצפות בזה."
זו דעתם של אנשים רבים עם כוונות רעות ורבים עם כוונות טובות, אשר שוכנעו ששתי הברירות היחידות במדיניות החוץ הן להפציץ אנשים ולא לעשות כלום. זו בבירור הבנתה של שרת החוץ לשעבר, שעמדותיה היו יותר ניציות מאלו של מקבילה בפנטגון. זה גם מזכיר את ההערה של הארי טרומן שאם הגרמנים היו מנצחים צריך לעזור לרוסים ולהיפך, כדי שיותר אנשים ימותו. זה לא בדיוק מה שקלינטון אמרה כאן, אבל זה די קרוב, וזה משהו שהיא לא הייתה אומרת בהופעה משותפת-תקשורתית-תסריטאית שמתחזה לוויכוח. האפשרות של פירוק נשק, עבודת שלום לא אלימה, סיוע ממשי בקנה מידה עצום, ודיפלומטיה מכבדת המשאירה את השפעת ארה"ב מחוץ למדינות המתקבלות פשוט לא על הרדאר של קלינטון, לא משנה מי בקהל שלה.
בנוגע לאיראן, קלינטון חוזרת ונשנית טענות כוזבות על נשק גרעיני וטרור, אפילו כשהיא מודה באופן גלוי הרבה יותר ממה שהורגלנו שהמנהיג הדתי של איראן מוקיע ומתנגד לנשק גרעיני. היא גם מודה שסעודיה כבר רודפת אחרי נשק גרעיני וכי איחוד האמירויות ומצרים צפויות לעשות זאת, לפחות אם איראן תעשה זאת. היא גם מודה שממשלת סעודיה רחוקה מלהיות יציבה.
מנכ"ל גולדמן זאקס, לויד בלנקפיין, שואל את קלינטון בשלב מסוים איך מלחמה טובה נגד איראן עשויה להתנהל - הוא טוען שכיבוש (כן, הם משתמשים במילה האסורה הזו) אולי לא יהיה הצעד הטוב ביותר. קלינטון עונה שאפשר פשוט להפציץ את איראן. בלנקפיין, באופן מזעזע למדי, פונה למציאות - משהו שקלינטון ממשיך עליו באריכות מגונה במקום אחר בנאומים הללו. האם הפצצת אוכלוסייה לכניעה עבדה אי פעם, שואל בלנקפיין. קלינטון מודה שלא, אבל מציע שזה פשוט עשוי לעבוד על האיראנים כי הם לא דמוקרטיים.
בנוגע למצרים, קלינטון מבהירה את התנגדותה לשינוי עממי.
לגבי סין שוב, קלינטון טוענת שאמרה לסינים שארצות הברית יכולה לטעון לבעלות על האוקיינוס השקט כולו כתוצאה מכך ש"שחררה אותו". היא ממשיכה וטוענת שסיפרה להם ש"גילינו את יפן לשם שמים". וגם: "יש לנו הוכחה שקנינו את [הוואי]." בֶּאֱמֶת? ממי?
זה חומר מכוער, לפחות מזיק לחיי אדם כמו הזוהמה שמגיעה מדונלד טראמפ. עם זאת, זה מרתק שאפילו הבנקאים שבהם קלינטון מגלה את המאניה המיליטריסטית שלה שואלים אותה שאלות זהות לאלו שאני נשאל על ידי פעילי שלום באירועי נאומים: "האם המערכת הפוליטית של ארה"ב שבורה לחלוטין? "האם עלינו לבטל את זה וללכת עם מערכת פרלמנטרית?" ועוד. הדאגה שלהם בחלקה היא הבלבול כביכול הנוצר מההבדלים בין שתי המפלגות הגדולות, בעוד שהדאגה הגדולה ביותר שלי היא הרס צבאי של אנשים והסביבה, שלא נראה אף פעם נתקלת אפילו בהאטה קלה בתנועה בקונגרס. אבל אם אתה מתאר לעצמך שהאנשים שברני סנדרס תמיד מגנה כמי שלוקחים הביתה את כל הרווחים מרוצים מהסטטוס קוו, חשבו שוב. הם מרוויחים בדרכים מסוימות, אבל הם לא שולטים במפלצת שלהם וזה לא גורם להם להרגיש סיפוק.
