מאת ג'וי פירסט
הר חורב, וויסק. - בוני בלוק, ג'ים מרפי, לארס ופטי פריפ, מרי בת' שלאג'ק ואני היינו באזור מנוחה 10 לאורך I-90/94, כ-5 מיילים דרומית למאוסטון, משעה 10:00 בבוקר עד צהריים ביום חמישי 9 באוקטובר 2014 היו לנו מזל"ט דגם וערימה של פליירים "6 דברים שאתה צריך לדעת על מל"טים" כדי לעזור לנו להגיע לציבור וכך הם יוכלו ללמוד יותר על מה שקורה ממש במעלה הכביש בבסיס המשמר הלאומי Volk Field Air. היינו שם בסולידריות עם אחרים ברחבי הארץ במסגרת "שבוע שמירת מקום לשלום" וימי פעולות עולמיות נגד רחפנים בחסות Code Pink, Know Drones וקבוצות נוספות.
בחרנו לפרסם עלון באזור המנוחה המסוים הזה מכיוון שהוא הקרוב ביותר לבסיס המשמר הלאומי Volk Field Air, כ-20 מייל דרומית לבסיס. אנחנו, כקואליציית ויסקונסין לקרקע את המל"טים ולסיים את המלחמות, ערנו מחוץ לשערי פולק פילד כבר כמעט שלוש שנים, במחאה על ההכשרה שם של טייסים שמפעילים את מטוסי הצללים. אנחנו בבסיס עם השלטים שלנו כל 4th יום שלישי של החודש מ 3: 30-4: 30. בְּ 4: 00 pm בסביבות 100 מכוניות יוצאות מהבסיס ונוסעות ממש על פנינו וכך יש לנו הרבה חשיפה.
ג'ים דחק בנו לנסות לפרסם עלונים באזור המנוחה כבר כמה שנים והתברר שזו הזדמנות מצוינת לחינוך ציבורי. הצלחנו להתחבר לחתך אמיתי של אמריקה התיכונה והייתה לנו הזדמנות לחלק את העלונים שלנו ולדבר עם אנשים על מה שקורה ב-Volk Field, כמו גם במלחמות המל"טים מעבר לים. מספר לא מבוטל של אנשים תמכו בנו מאוד ומעורבים בנו. לא מעט נראו כאילו אין להם הרבה רגשות לגבי לוחמת מל"טים כזו או אחרת. היה מספר קטן של אנשים שלא היו שמחים מאוד לראות אותנו שם והשתחררו בשפה די לא ידידותית.
זמן קצר לאחר שהגענו לאזור המנוחה והתחלנו להקים את הרחפן, יצא מנהל אזור המנוחה ואמר לנו שנצטרך לארוז ולעזוב. אמרנו שאנחנו בשטח ציבורי ושאנחנו מתכננים להישאר שם עד צהריים. אמרנו לה גם שלא נחסום אף אחד ולא נפעל מאיים, ונתנו לה פלייר. היא התעצבנה וכעסה כשסיפרנו לה את זה והיא אמרה שאם לא נצא היא תצטרך להתקשר לסיירת המדינה והיא לא חשבה שנרצה שזה יגיע כל כך רחוק. ענינו שנרצה שהיא תתקשר לסיירת המדינה כי ידענו שיש לנו את הזכות להיות שם. היא עזבה בסערה.
עברו 15 דקות בערך עד שקצין בגדים פשוטים לבוש בחליפה עם גזרת צוות מסודרת ותג על צווארו ניגש אלינו. הוא אמר שאמרו לו שיש הפרעה ושאל אותנו אם יש הפרעה. ג'ים הגיב ושאל אם נראה שיש הפרעה. הקצין ענה בכעס שהוא ישאל את השאלות ואנחנו נענה.
הסברנו לו מה אנחנו עושים, שאנחנו ברכוש ציבורי וזו זכותנו החוקתית להיות שם. אמרנו לו שאנחנו לא חוסמים אף אחד ואם הם לא רוצים פלייר לא דחפנו אותו.
באותו שלב הגיע למקום קצין סיירת המדינה במדים. הקצין שאיתו דיברנו אמר שהקצין לבוש המדים ישתלט. לאחר ששניהם דיברו מספר דקות, ניגש הקצין לבוש המדים ואמרנו לו מה אנחנו עושים. הוא אמר לנו שאולי יש אנשים שלא יעריכו את עמדתנו, והוא אמר שאם הם יתחילו להגיד דברים שאנחנו לא אוהבים אנחנו צריכים להפנות את הלחי השנייה. אמרנו לו שאנחנו מתרגלים אי אלימות וטובים בהחלמת מצבים מסוג זה. הוא אמר לנו שיהיה לנו יום טוב והלך. זה הרגיש כאילו זה היה ניצחון קטן עבורנו. לא לעתים קרובות מתקשרים למשטרה ובסופו של דבר הם אומרים לנו להתקדם ולהמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים.
מספר דקות לאחר מכן רכבת שריף של מחוז ג'ונו נכנסה לאזור המנוחה וחנתה. הוא לא דיבר איתנו, אבל בילה כמה דקות בשיחה עם מישהו בניידת משטרה לא מסומנת לפני ששניהם נסעו. נראה היה שהאקטיביזם של האזרחים ניצח אותו היום.
אני רוצה לספר סיפור על גבר אחד שדיברתי איתו. כשהגשתי לו עלון, הוא אמר שהוא תומך במה שאנחנו עושים. אבל, לדבריו, נכדו היה בצבא והפעיל מצלמה לרחפנים והוא לא הרג ילדים. (באחד השלטים שלנו היה כתוב "מל"טים הורגים ילדים".) עניתי שיש הרבה אנשים חפים מפשע, כולל ילדים רבים, שנהרגים בהתקפות מל"טים במדינות מעבר לים. הוא אמר שוב שהנכד שלו לא הרג ילדים. אמרתי לו שיש לנו רשימה של שמות של רבים מהילדים שנהרגו. הוא אמר שוב שהנכד שלו היה איש משפחה עם ארבעה ילדים והוא לא יהרוג ילדים. הוא הוסיף כי הוא היה אחות המסייעת בניתוחים עם ילדים במשך שנים רבות והוא ידע מה זה לילדים בטראומה ונכדו לא יהרוג ילדים.
הסיפור הזה באמת ממחיש את הניתוק וההכחשה שקורים בחברה שלנו, על כמה אנחנו רוצים להאמין שאנחנו הטובים, שלא נפגע באחרים. עם זאת, אנשים מתים בכל העולם כתוצאה ממדיניות הממשלה שלנו. נראה שאין מספיק אנשים שמדברים נגד מה שקורה כי כל כך הרבה אנשים מסרבים להסתכל באמת על המוות וההרס שהצבא שלנו משאיר בכל רחבי העולם. הרבה יותר קל לעצום את העיניים. אני חושב שזה היה איש טוב באמת שדיברתי איתו, ויש כל כך הרבה אנשים טובים כמוהו. איך נגרום לאנשים הטובים האלה להתעורר ולהצטרף למאבק, להיות מסוגלים להודות ולקחת אחריות על הזוועות שהממשלה שלנו, ואנחנו, מבצעים ברחבי העולם?
כל שישה שהיינו שם הרגשנו שזה מיזם מוצלח וכולנו הסכמנו שצריך לחזור לאזור המנוחה שבו נוכל להגיע לאנשים שאחרת לא היו מגיעים אליהם. אי אפשר לדעת איזו השפעה הייתה לנו, אבל אנחנו מקווים שנגענו בכמה אנשים.
אנא שקול אזורי מנוחה בקרבתך כמקום אפשרי להפגנות. אין לנו יותר כיכרות בעיר. זה לא חוקי, לפחות בוויסקונסין, למחות בקניונים בגלל שהם בבעלות פרטית. לא תמיד קל למצוא מרחב ציבורי שבו יש הרבה אנשים, אבל זה היה מבחן טוב היום וגילינו שהמשטרה לא תנסה למנוע מאיתנו להפגין באזור מנוחה בוויסקונסין. אבל שוב, מי יודע מה עלול לקרות בפעם הבאה. כל מה שאני יודע בוודאות הוא שנחזור.
