מאת ח'אלד קאסים, אוקטובר 13, 2017
לא היה לי מזון בבטן במשך 23 ימים. ספטמבר 20 היה היום שהם אמרו לנו שהם כבר לא להאכיל אותנו. הם החליטו להשאיר אותנו לבזבז ולמות במקום.
אני כל כך הרבה כאב בכל רגע שאני יודעת שזה לא יכול להימשך עוד הרבה. עכשיו כמו כל לילה מגיע, אני תוהה אם אני יתעורר בבוקר. מתי ייכשלו איברי? מתי יפסיק הלב שלי? אני מחליק לאט לאט, ואף אחד לא שם לב.
יש איש הממונה על כל הצוות הרפואי. אני לא יודע את שמו אבל הם מכנים אותו הקצין הרפואי הבכיר. הוא היה זה שקרא לכולנו ואמר לנו שיפסיקו להאכיל אותנו. ברגע שהוא השתלט ידעתי שהוא חדשות רעות ועכשיו הוא החליט לסיים את חיינו.
פתחתי בשביתת רעב כי הייתי כל כך מתוסכלת, מדוכאת כל כך - אני כלואה כאן כל כך רחוק מהמשפחה שלי במשך 15 שנים. מעולם לא הועמדתי לדין על פשע ומעולם לא הורשיתי להוכיח את חפותי. אבל אני עדיין כאן. ועכשיו דונלד טראמפ אומר שאף אחד מאיתנו - האסירים של "26" שכנראה לא ביצעו פשע, אבל לא ראוי למשפט - יעזוב פה כל עוד הוא יהיה אחראי.
יש שיאמרו שהבאתי את הכאב על עצמי. אבל איך זה יכול להיות? לא ביקשתי שיביאו אותי לכאן. לא עשיתי שום דבר שהצדיק את החטיפה והסתובב בחצי הדרך בעולם. נכון שהיו זמנים שחשבתי שמוטב שאמות. זו היתה הדרך השלווה היחידה שחשבתי שאני יכולה למחות. מה שאני באמת רוצה, בשבילי ובשביל האנשים האחרים כאן, הוא הצדק. ללא שם: בהחלט, מעולם לא רציתי למות בכאב שאני עכשיו.
הם הפסיקו להאכיל אותנו לפני אבל הפעם זה מרגיש אחרת. הם רוצים להפסיק את שביתת הרעב בכל אמצעי. הם חוזרים על עצמם: אם אתה מאבד חלק מהגוף שלך הוא הבחירה שלך; אם אתה ניזוק, זה הבחירה שלך. הם מתכוונים לעזוב אותנו עד שאנחנו מאבדים כליה או איבר אחר. הם יחכו עד שנגיע נזק. אולי עד שנפגענו מכדי לחיות.
רק לפני שבוע, ב 29 ספטמבר, אני התמוטט והם קראו "קוד צהוב" - ככה הם קוראים לזה. ראיתי את זה לפני אבל זו הפעם הראשונה שהקוד כבר בשבילי. עדיין לא קיבלתי שום טיפול. ובכל זאת הם ממשיכים לרעוב אותי. אני כבר לא יכולה ללכת. מפרקי הירך שלי נפוחים וזה כואב מדי. אני עייף כל כך וחלש.
הדבר הגרוע ביותר הוא, הצוות הרפואי לא להקליט שום דבר. הם לא בודקים עד כמה אני קרוב למוות. האחיות לא כותבות כלום. הם לא עונים כשאני שואל אותם אם הם רשמו את הארוחות החמצות שלי. הם צריכים להיות שם כדי לטפל, אבל לא אכפת להם.
בימים אלה היה הכי מפחיד שלי 15 שנים במקום הזה. אנחנו רגילים לענות כאן אבל זה כל כך איטי כל כך אכזרי. האנשים שאמורים להשגיח עלינו פוגעים בנו. הצטמצםתי להתחנן על חיי. אני מבקש שמישהו שם ידבר על מה שקורה כאן. לשאול למה טראמפ נותן לנו למות לאט. לא נותרו לי ימים רבים.
~~~~~~~~~
מילים אלה הוכתבו על ידי ח'אלד קאסים ממפרץ גואנטנמו לעו"ד שלו, שלבי סאליבן-בניס. של ארגון זכויות האדם. ח'אלד קאסים נערך במפרץ גואנטנמו במשך 15 שנים. הוא מעולם לא הואשם בפשע או היתה לו הזדמנות להוכיח את חפותו במשפט. קאליד מגיע מעיירה קטנה בתימן ונסע לאפגניסטן בחיפוש אחר עבודה ב- 2000. הוא נעצר על ידי המשטרה האפגנית ומסרה את כוחות ארה"ב במקרה של זהות מוטעית. מאוחר יותר התברר שארה"ב הציעה תמריצים כספיים גדולים לאכיפת החוק המקומית כדי למסור את השבויים הערבים לחקירה.
