עתיד השלום וזכויות האדם במערב אסיה

מאת דוד סוונסון, World BEYOND War, דצמבר 9, 2021

הגשה לכנס שאורגן על ידי FODASUN ( https://fodasun.com ) על עתיד השלום וזכויות האדם במערב אסיה

כל ממשלה במערב אסיה, כמו בשאר כדור הארץ, מנצלת לרעה זכויות אדם. רוב הממשלות במערב אסיה ובאזורים הסובבים אותה נתמכות בהתלהבות, חמושים, מאומנים וממומנים על ידי ממשלת ארה"ב, שגם מחזיקה בסיסים צבאיים משלה ברובם. ממשלות חמושים בנשק אמריקאי, ואשר צבאותיהן מאומנים על ידי צבא ארה"ב, כוללות בשנים האחרונות את 26 אלה: אפגניסטן, אלג'יריה, אזרבייג'ן, בחריין, ג'יבוטי, מצרים, אריתריאה, אתיופיה, עיראק, ישראל, ירדן, קזחסטן, כווית, לבנון, לוב, עומאן, פקיסטן, קטאר, ערב הסעודית, סודן, טג'יקיסטן, טורקיה, טורקמניסטן, איחוד האמירויות הערביות, אוזבקיסטן ותימן. למעשה, למעט ארבעת החריגים של אריתריאה, כווית, קטאר ואיחוד האמירויות, ממשלת ארה"ב גם נתנה מימון לצבאות של כל המדינות הללו בשנים האחרונות - אותה ממשלה אמריקאית שמונעת מאזרחיה שלה שירותים בסיסיים. הם דבר שבשגרה ברוב המדינות העשירות על פני כדור הארץ. למעשה, עם השינוי האחרון באפגניסטן, ולמעט אריתריאה, לבנון, סודן, תימן והמדינות שמצפון לאפגניסטן, צבא ארה"ב מחזיק בבסיסים משלו בכל המדינות הללו.

שימו לב שהשארתי בחוץ את סוריה, שבה ארה"ב עברה בשנים האחרונות מחימוש הממשלה לניסיון הפיכה. ייתכן שגם מעמדה של אפגניסטן כלקוח נשק אמריקאי השתנה, אבל אולי לא לכל זמן שמניחים בדרך כלל - נראה. גורלה של תימן כמובן באוויר.

תפקידה של ממשלת ארה"ב כספק נשק, יועץ ושותפה במלחמה אינו תפקיד של מה בכך. רבות מהמדינות הללו כמעט שאינן מייצרות נשק, ומייבאות את הנשק שלהן ממספר קטן מאוד של מדינות, הנשלטות על ידי ארצות הברית. ארה"ב משתפת פעולה עם ישראל במובנים רבים, מחזיקה באופן בלתי חוקי נשק גרעיני בטורקיה (גם כאשר היא נלחמת נגד טורקיה במלחמת פרוקסי בסוריה), חולקת באופן בלתי חוקי טכנולוגיה גרעינית עם סעודיה ושותפות עם סעודיה במלחמה בתימן (שותפים אחרים כולל איחוד האמירויות הערביות, סודן, בחריין, כווית, קטאר, מצרים, ירדן, מרוקו, סנגל, בריטניה ואל-קאעידה).

אספקת כל הנשק, המאמנים, הבסיסים, החיילים ודליי הכסף הללו אינה מותנית בשום אופן בזכויות אדם. התפיסה שזה יכול להיות מגוחכת במונחים שלה, כי אי אפשר להשתמש בנשק מלחמה קטלני בלי לנצל לרעה זכויות אדם. אף על פי כן, לעתים מוצעות ונדחות הצעות בממשלת ארה"ב לספק נשק מלחמה רק לאותן ממשלות שאינן מנצלות זכויות אדם בדרכים מרכזיות מחוץ למלחמות. הרעיון הוא מגוחך, גם אם אנו מעמידים פנים שאפשר להבין את זה, עם זאת, מכיוון שהדפוס ארוכי שנים במשך עשרות שנים היה, אם בכלל, ההפך ממה שהוצע. מפירי זכויות האדם הגרועים ביותר, הן במלחמה והן מחוץ למלחמה, נשלחו על ידי ממשלת ארה"ב הכי הרבה כלי נשק, הכי הרבה מימון והכי הרבה חיילים.

האם אתה יכול לדמיין את הזעם בארה"ב אם בוצעו ירי המוני בארה"ב בתוך גבולות ארה"ב עם רובים שיוצרו באיראן? אבל פשוט נסו למצוא מלחמה על הפלנטה שאין לה נשק מתוצרת ארה"ב משני הצדדים.

אז יש משהו מצחיק באופן טרגי בעובדה שבארצות הברית, שבה אני גר, מעט מאוד ממשלות מערב אסיה זוכות לפעמים לביקורת קשה על הפרות זכויות האדם שלהן, ההפרות הללו מוגזמות, וההתעללויות המוגזמות האלה משמשות באופן שטותי לחלוטין כהצדקה להוצאות צבאיות. (כולל הוצאות צבאיות גרעיניות), ועבור מכירת נשק, פריסות צבאיות, סנקציות בלתי חוקיות, איומים בלתי חוקיים במלחמה ומלחמות בלתי חוקיות. מתוך 39 מדינות העומדות כעת בפני סנקציות כלכליות חסרות חוק וחסימות כזו או אחרת על ידי ממשלת ארה"ב, 11 מהן הן אפגניסטן, איראן, עיראק, קירגיזסטן, לבנון, לוב, פלסטין, סודן, סוריה, תוניסיה ותימן.

קחו בחשבון את הטירוף של אפגנים מורעבים עם סנקציות בשם זכויות האדם, לאחר 20 שנה של הפצצת אנשים.

כמה מהסנקציות הקשות ביותר מוטלות על איראן, גם האומה במערב אסיה שיקרה יותר, עשתה דמוניזציה ומאוימת במלחמה. השקר לגבי איראן היה כה אינטנסיבי ונמשך זמן רב, עד שלא רק הציבור האמריקני בכלל, אלא אפילו אקדמאים אמריקאים רבים רואים באיראן איום עליון על השלום הדמיוני שהם הוזים שהתקיים ב-75 השנים האחרונות. השקר היה כל כך קיצוני שהוא כלל שתילה תוכניות פצצה גרעינית על איראן.

כמובן שממשלת ארה"ב מתנגדת לאזור נקי מגרעין במערב אסיה מטעם ישראל ומטעם עצמה. היא קורעת הסכמים והסכמים שמשפיעים על האזור בפזיזות כמו עם המדינות הילידים של צפון אמריקה. ארה"ב צד בפחות הסכמי זכויות אדם ופירוק נשק מאשר כמעט כל מדינה אחרת על פני כדור הארץ, היא המשתמשת הבכירה של הוטו במועצת הביטחון של האו"ם, היא המשתמשת הבכירה בסנקציות בלתי חוקיות, והיא המתנגדת הבכירה של בית המשפט העולמי. בית הדין הפלילי הבינלאומי. מלחמות בראשות ארה"ב, רק ב-20 השנים האחרונות, רק במערב ובמרכז אסיה, הרגו במישרין כנראה יותר מ-5 מיליון בני אדם, עם עוד מיליוני פצועים, בטראומה, הופכים לחסרי בית, מרוששים והפכו נתונים לזיהום רעיל ולמחלות. לכן, "פקודה מבוססת כללים" היא לא רעיון רע, אם נוציא אותו מידיה של ממשלת ארה"ב. השיכור בעיר אולי יציע את עצמו ללמד שיעור על פיכחון, אבל אף אחד לא יהיה חייב להשתתף.

סביר להניח שהיה יותר שלטון עצמי דמוקרטי בכמה ערים במערב אסיה לפני 6,000 שנה, או אפילו בחלקים שונים של צפון אמריקה באלפי השנים האחרונות, מאשר בוושינגטון הבירה כרגע. אני מאמין שדמוקרטיה ואקטיביזם לא אלים הם הכלים הטובים ביותר שאפשר להמליץ ​​עליהם לכל אחד, כולל תושבי מערב אסיה, למרות שאני חי באוליגרכיה מושחתת, ולמרות שהמייצגים השווא המרכיבים את ממשלת ארה"ב מדברים על דמוקרטיה כל כך הרבה. . ממשלות מערב אסיה ושאר העולם צריכות להימנע מליפול לתכסיס המיליטריזם ולהתנהג בצורה אלימה וחסרת חוק כמו ממשלת ארה"ב. למעשה, הם צריכים לאמץ רבים מהדברים שממשלת ארה"ב מדברת עליהם במקום את הדברים שהיא עושה בפועל. המשפט הבינלאומי, כפי שגנדי אמר על הציוויליזציה המערבית, יהיה רעיון טוב. זה רק חוק אם הוא חל על כולם. זה בינלאומי או גלובלי רק אם אתה יכול לחיות מחוץ לאפריקה ועדיין להיות כפוף לזה.

זכויות אדם הן רעיון נפלא גם אם תומכיו הרועשים במשך מאות שנים היו בין המתעללים העסוקים ביותר בו. אבל אנחנו צריכים להכליל מלחמות בזכויות אדם, בדיוק כפי שאנחנו צריכים להכניס צבאות להסכמי אקלים, ולהבחין בתקציבים צבאיים בדיוני תקציב. הזכות לפרסם עיתון היא בעלת ערך מוגבל ללא הזכות לא להתפוצץ על ידי טיל ממטוס רובוט. אנחנו צריכים להביא לזכויות האדם הפרות של זכויות אדם על ידי חברים קבועים במועצת הביטחון של האו"ם. אנחנו צריכים להכפיף את כולם לבתי משפט בינלאומיים או לסמכות שיפוט אוניברסלית המופעלת בבתי משפט אחרים. אנחנו צריכים תקן אחד, כדי שאם לתושבי קוסובו או דרום סודן או צ'כוסלובקיה או טייוואן תהיה הזכות להגדרה עצמית, אז גם לתושבי קרים או פלסטין. וכך צריכים אנשים שנאלצים לברוח מהרס צבאי ואקלים.

עלינו להכיר ולהשתמש בכוח של העברת זוועות לאנשים רחוקים שהממשלה שלהם מבצעת אותם רחוק מהבית ללא ידיעתם. עלינו להתאחד כבני אדם וכאזרחים גלובליים, מעבר לגבולות, בפעולה לא אלימה רצינית ומסוכנת ומפרעת נגד מלחמה וכל עוול. אנחנו צריכים להתאחד בחינוך אחד את השני ובהיכרות.

כאשר חלקים בעולם מתלהטים מכדי לחיות בהם, איננו זקוקים לחלקים בעולם ששיגרו לשם נשק ועשו דמוניזציה לתושבים להגיב בפחד ובחמדנות, אלא באחווה, אחווה, פיצויים וסולידריות.