הנה הצעה להעמיד את איכות הסביבה במרכז הביטחון, החל מאסיה.
מאמר זה הוא חלק מסדרת FPIF שבועית בנושא "ציר האוקיינוס השקט" של ממשל אובמה, הבוחנת את ההשלכות של הצטברות צבא ארה"ב באסיה ופסיפיק - הן על הפוליטיקה האזורית והן על מה שמכונה "המארח". תוכלו לקרוא את מבואו של ג'וזף גרסון לסדרה כאן.
הגבעות המשתפלות הנמוכות של אזור דלטאקי במונגוליה הפנימית נפרשות בעדינות מאחורי בית חווה צבוע מענג. עזים ופרות רועות בשלווה בשדות שמסביב. אבל צאו מערבה רק 100 מטרים מבית החווה ותעמדו מול מציאות הרבה פחות פסטורלית: גלי חול אינסופיים, ללא כל סימן חיים, שנמתחים עד כמה שהעין רואה.
זהו מדבר קובוצ'י, מפלצת שנולדה משינויי אקלים הנשפעת מזרחה לעבר בייג'ינג, 800 קילומטר משם. ללא בקרה, היא תבלע את בירת סין בעתיד הלא רחוק. החיה הזו אולי לא נראית עדיין בוושינגטון, אבל רוחות עזות נושאות את החול שלה לבייג'ינג וסיאול, וחלקן מגיעות עד לחוף המזרחי של ארצות הברית.
ייצור המדבר הוא איום גדול על חיי האדם. מדבריות מתפשטים במהירות הולכת וגוברת בכל יבשת. ארצות הברית ספגה אובדן אדיר של חיים ופרנסה במהלך קערת האבק של המישורים הגדולים האמריקאים בשנות העשרים, וכך גם אזור סאהל במערב אפריקה בתחילת שנות ה -1920. אך שינויי האקלים מעלים את המדבור לרמה חדשה, ומאיימים ליצור מיליונים, בסופו של דבר מיליארדים, של פליטי סביבה אנושיים ברחבי אסיה, אפריקה, אוסטרליה ויבשת אמריקה. שישית מאוכלוסיית מאלי ובורקינה פאסו כבר הפכה לפליטים בגלל התפשטות מדבריות. ההשפעות של כל החול הזוחל הזה עלה לעולם 42 מיליארד דולר בשנה, על פי תוכנית הסביבה של האו"ם.
מדבריות מתפשטים, בשילוב עם ייבוש ים, התכה של כיפות קרח קוטביות והשפלה של חיי צמחים ובעלי חיים עלי אדמות, הופכים את העולם שלנו לבלתי ניתן לזיהוי. תמונות הנופים העקרים ש- Curiosity Rover של נאס"א החזירה ממאדים עשויות להיות תצלומים של העתיד הטרגי שלנו.
אבל לא היית יודע שמדבור הוא מבשר האפוקליפסה אם היית מסתכל באתרים של צוותי חשיבה בוושינגטון. חיפוש באתר של מכון ברוקינגס אחר המילה "טיל" הניב 1,380 רשומות, אך "מדבור" הניב פעימות 24. חיפוש דומה באתר האינטרנט של קרן מורשת הפיק 2,966 רשומות עבור "טיל" ורק שלוש עבור "מדבור". למרות שאיומים כמו מדבר כבר הורגים אנשים - ויהרוג רבים נוספים בעשורים הבאים - הם לא זוכים לתשומת לב כמעט או למשאבים כמו איומים ביטחוניים מסורתיים כמו טרור או פיגועי טילים, ההורגים מעטים כל כך.
המדבר הוא רק אחד מעשרות איומים סביבתיים - ממחסור במזון ומחלות חדשות ועד הכחדת צמחים ובעלי חיים קריטיים לביוספרה - המאיימים על הדברת המינים שלנו. עם זאת, אפילו לא התחלנו לפתח את הטכנולוגיות, את האסטרטגיות ואת החזון לטווח הארוך הדרוש להתמודדות מול האיום הביטחוני הזה. נושאות המטוסים, הטילים המודרכים שלנו ולוחמת הסייבר חסרי תועלת כנגד איום זה כמו שמקלות ואבנים נגד טנקים ומסוקים.
אם אנו רוצים לשרוד מעבר למאה זו, עלינו לשנות באופן מהותי את הבנתנו לגבי הביטחון. אלה המשרתים בצבא חייבים לאמץ חזון חדש לחלוטין עבור הכוחות המזוינים שלנו. החל מארצות הברית, על צבאות העולם להקדיש לפחות 50 אחוז מתקציבם לפיתוח ויישום טכנולוגיות כדי לעצור את התפשטות המדבריות, להחיות אוקיינוסים ולהפוך לחלוטין את המערכות התעשייתיות ההרסניות של ימינו לכלכלה חדשה שהיא בר קיימא במובן האמיתי של המילה.
המקום הטוב ביותר להתחיל בו הוא במזרח אסיה, המוקד ל"ציר האוקיינוס השקט "המהולל של ממשל אובמה. אם לא נבצע ציר שונה לחלוטין בחלק זה של העולם, ובקרוב, חולות המדבר והמים העולים יבלעו את כולנו.
הציווי הסביבתי של אסיה
מזרח אסיה משמשת יותר ויותר כמנוע המניע את הכלכלה העולמית, והמדיניות האזורית שלה קובעת את הסטנדרטים לעולם. סין, דרום קוריאה, יפן ורוסיה המזרחית יותר ויותר מגבירות את מנהיגותן העולמית במחקר, בייצור תרבותי ובקביעת נורמות לממשל וממשל. זהו עידן מרגש עבור מזרח אסיה שמבטיח הזדמנויות אדירות.
אך שתי מגמות מטרידות מאיימות לבטל את המאה הפסיפית הזו. מצד אחד, פיתוח כלכלי מהיר ודגש על תפוקה כלכלית מיידית - בניגוד לצמיחה בת-קיימא - תרמו להתפשטות המדבריות, לירידה באספקת מים מתוקים ולתרבות צריכה המעודדת סחורות חד פעמיות וצריכה עיוורת הוצאות הסביבה.
מצד שני, הגידול הבלתי פוסק בהוצאות הצבאיות באזור מאיים לערער את הבטחת האזור. בשנת 2012, סין הגדילה את הוצאותיה הצבאיות ב -11%ועבר לראשונה את רף 100 מיליארד הדולר. העלאות דו ספרתיות כאלה סייעו לדחוף את שכנות סין להגדיל גם את תקציביהן הצבאיים. דרום קוריאה הגדילה בהתמדה את הוצאותיה על הצבא, עם גידול צפוי של 5 אחוזים לשנת 2012. למרות שיפן שמרה על ההוצאות הצבאיות שלה לאחוז אחד מהתמ"ג שלה, היא בכל זאת נרשמת כ- המוציא השישי בגודלו בעולם, על פי המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם. הוצאה זו עוררה מרוץ חימוש שכבר מפיץ את הכוח לדרום מזרח אסיה, דרום אסיה ומרכז אסיה.
כל ההוצאות הללו קשורות להוצאות הצבאיות האדירות בארצות הברית, המובילה העיקרית למיליטריזציה העולמית. הקונגרס שוקל כעת תקציב של פנטגון בגובה 607 מיליארד דולר, שהם 3 מיליארד דולר יותר ממה שביקש הנשיא. ארצות הברית יצרה מעגל קסמים של השפעה בתחום הצבאי. הפנטגון מעודד את עמיתיהם לבני בריתה להגדיל את הוצאותיהם כדי לקנות נשק אמריקאי ולשמור על יכולת פעולה הדדית של מערכות. אך גם כאשר ארצות הברית רואה בקיצוץ בפנטגון כחלק מעסקת הפחתת חוב, היא מבקשת מבעלי בריתה לשאת יותר מהנטל. כך או כך, וושינגטון דוחפת את בעלות בריתה להקדיש יותר משאבים לצבא, מה שרק מחזק עוד יותר את הדינמיקה במירוץ החימוש באזור.
פוליטיקאים אירופאים חלמו על יבשת משולבת שלווה לפני 100 שנה. אך מחלוקות לא פתורות בנושאים קרקעיים, משאבים וסוגיות היסטוריות, בשילוב עם הוצאות צבאיות מוגברות, הביאו לשתי מלחמות עולם הרסניות. אם מנהיגי אסיה לא מחזיקים את מרוץ החימוש הנוכחי שלהם, הם מסתכנים בתוצאה דומה, ללא קשר לרטוריקה שלהם לגבי דו קיום שליו.
ציר ירוק
איומים סביבתיים והוצאות צבאיות בורחות הם Scylla ו Charybdis סביבה חייבים לנווט מזרח אסיה והעולם. אבל אולי אפשר להפוך את המפלצות האלה זו לזו. אם כל בעלי העניין במזרח אסיה המשולבת מגדירים מחדש את "הביטחון" באופן קולקטיבי ומתייחס בעיקר לאיומים סביבתיים, שיתוף פעולה בין הצבאות בהתאמה להתמודדות עם אתגרים סביבתיים יכול לשמש זרז לייצור פרדיגמה חדשה לדו-קיום.
כל המדינות הגדילו בהדרגה את ההוצאות שלה בנושאים סביבתיים - תוכנית 863 המפורסמת של סין, חבילת הגירוי הירוק של ממשל אובמה, ההשקעות הירוקות של לי מיונג-באק בדרום קוריאה. אבל זה לא מספיק. זה חייב להיות מלווה בצמצומים חמורים בצבא המקובל. במהלך העשור הבא על סין, יפן, קוריאה, ארצות הברית ומדינות אחרות באסיה להפנות את הוצאותיהן הצבאיות כדי להתמודד עם ביטחון הסביבה. המשימה של כל אוגדת צבא בכל אחת מהמדינות הללו חייבת להיות מוגדרת מחדש באופן בסיסי, וגנרלים שתכננו פעם מלחמות קרקע והתקפות טילים חייבים להתאמן מחדש כדי להתמודד עם האיום החדש בשיתוף פעולה הדוק זה עם זה.
חיל השימור האזרחי של אמריקה, שהשתמש במשטר צבאי כחלק ממערכה לטיפול בבעיות סביבתיות בארצות הברית במהלך שנות השלושים, יכול לשמש מודל לשיתוף הפעולה החדש במזרח אסיה. כבר עמותת ה- Future Forest הבינלאומית מפגישה בין בני נוער קוריאנים לסינים לעבוד כצוות הנוטע עצים כדי שה"חומה הירוקה הגדולה "שלו תכיל את מדבר קובוצ'י. בהנהגתו של שגריר דרום קוריאה לשעבר בסין כוון ביונג היון, הצטרף יער העתיד עם אנשי המקום בכדי לשתול עצים ולאבטח את האדמה.
הצעד הראשון יהיה שהמדינות יכנסו פורום ציר ירוק המתאר את האיומים הסביבתיים העיקריים, את המשאבים הדרושים למאבק בבעיות ואת השקיפות בהוצאות הצבאיות הדרושות כדי להבטיח שכל המדינות מסכימות לגבי נתוני קו הבסיס.
השלב הבא יהיה מאתגר יותר: לאמץ נוסחה שיטתית לשינוי כל חלק במערכת הצבאית הנוכחית. אולי חיל הים יעסוק בעיקר בהגנה על האוקיאנוסים והשבתם, חיל האוויר ייקח אחריות על האווירה והפליטות, הצבא ידאג לשימוש בקרקע וליערות, הנחתים יטפלו בנושאים סביבתיים מורכבים, והמודיעין יטפל בשיטתי. ניטור מצב הסביבה הגלובלית. בתוך עשור, יותר מ -50% מהתקציבים הצבאיים לסין, יפן, קוריאה וארצות הברית - כמו גם מדינות אחרות - יוקדשו להגנת הסביבה ולשיקום המערכת האקולוגית.
לאחר שהמוקד של תכנון ומחקר צבאי ישתנה, שיתוף פעולה יתאפשר בקנה מידה שהיה קודם רק חלם עליו. אם האויב הוא שינויי אקלים, שיתוף פעולה הדוק בין ארצות הברית, סין, יפן ורפובליקה של קוריאה הוא לא רק אפשרי, זה קריטי בהחלט.
כמדינות אינדיבידואליות וכקהילה בינלאומית, יש לנו ברירה: אנו יכולים להמשיך במרדף מכות עצמי לאחר ביטחון באמצעות כוח צבאי. או שאנחנו יכולים לבחור לטפל בבעיות הדחופות ביותר העומדות בפנינו: המשבר הכלכלי העולמי, שינויי האקלים והתפשטות הגרעין.
האויב נמצא בשערים. האם נענה לקריאת ההבהרה הזו לשירות, או פשוט נטמין את הראש בחולות?
