הגברת הכוח הצבאי היא כניעה לטראמפ, למרות הספין הליברלי: מקוויג

גם אחרי שכתב העת "אקונומיסט" התמודד מאמר כותרת הכותרת "טוני בלייר אינה פודל", ראש ממשלת בריטניה לא הצליח לטלטל את זלזול היותו דבריו הנאמנים הנאמנים של ג'ורג 'וו. בוש בגין תמיכה בפלישתו לעיראק.

אז בטח אנחת הקלה עצומה במשרד ראש ממשלתנו בימינו, כעת, ככל שנראה כי פחד חלף כי ג'סטין טרודו יכול בסופו של דבר למותג פודל דומה - עם הרצועה שהחזיק נשיא ארה"ב הנוכחי.

בהחלט, ההכרזה של ממשלת טרודו בחודש שעבר כי היא תגדיל באופן דרמטי את ההוצאות הצבאיות של קנדה - כפי שדרשה דונלד טראמפ בקול רם - הייתה מסוכנת, לאור הסלידה שיש לקנדים בגלל תקציבים צבאיים גדולים וגם עבור ראשי ממשלה שמתגאים בפני נשיאי ארה"ב.

אולם התחייבותה של ממשלת טרודו לעלות בהוצאות צבאיות בשיעור של 70 אחוזים במשך 10 שנים הצליחה לזכות שבחים מטראמפ תוך קנדים שלא מתבוננים ברובם. מתוק.

זה יכול להיות בגלל ששר החוץ, כריסטיה פרילנד, נשא בדיוק את הנאום התיאטרלי בפני הפרלמנט שהצהיר על נחישותה של קנדה למצוא את דרכה בעולם, כעת, לאחר שטראמפ החליט "להתנער מעול ההנהגה העולמית."

זה נשמע פיסטי ונועז, עם נגיעה של מתנודד, נכונות להתריס נגד האיש. אין פודל כאן, היא חצוצרה.

אם נימתו המתריסה של פרילנד הייתה מעיקה על טראמפ כשהרהר בציוצים שלפני שחר בבוקר למחרת, הוא היה מרגיע שעות אחר כך על ידי החדשות המבורכות כי קנדה תגדיל את הוצאותיה הצבאיות בסכום של 30 מיליארד דולר, עם מטוסי קרב חדשים 88 וספינות מלחמה חדשות 15! וואו! עבור הקנדים חסרי המיליטריז לבזבז ככה בצבא שלהם אין בורגר כלום!

בינתיים, הכל היה שקט בחזית הקנדית, שם התקשורת, שעדיין הייתה גבוהה במתחם המסע העולה של פרילנד, הייתה מוטרדת בסיפורים על הנחישות של ממשלת טרודו "לקבוע מסלול משלה" ו"להתקיים בכדי להוביל על הבמה העולמית. " לרצות את טראמפ בעיקר הלך לאיבוד בתוך החופלה.

העלאת ההוצאות הצבאיות, אף שהוצגה ללא מחלוקת רבה, היא למעשה התפתחות משמעותית עם השלכות הרסניות, ומטילה על הנישומים הקנדיים נטל מאסיבי חדש של 30 מיליארד דולר בעשור הקרוב והעלאת צרכים חברתיים דוחקים למבער האחורי.

זו גם יציאה משמעותית לטרודו, שלא הבטיח שום קמפיין להגדלת ההוצאות הצבאיות של קנדה, אשר בסכום של 19 מיליארד דולר בשנה, היא כבר ה- 16 הגדולה בעולם.

נהפוך הוא, טרודו התמודד עם החייאת התפקיד של קנדה בשמירת השלום של האו"ם. אך אינך מצליח להצטייד במטוסי קרב וספינות מלחמה אם המיקוד שלך הוא שמירת שלום.

דחיפה של הוצאות צבאיות זו גדולה באופן דרמטי ממה שתכנן סטיבן הרפר. הרפר היה מקושר ברציפות בתוכניתו השנויה במחלוקת לבזבז 9 מיליארד דולר על מטוסי קרב 65. ובכל זאת, צוות טרודו, שאוהב להציג פנים פמיניסטיות בפני העולם, הודיע ​​באופן בוטה על כוונתו ליותר מכפליים מזה, והוציא 19 מיליארד דולר על מטוסי 88.

כל זה יחזיר את קנדה לחלוטין למצב של לחימה מלחמה, כך שנוכל להשתלב בצורה חלקה בכל המיזמים הצבאיים שטראמפ ירצה לסבך אותנו.

ואל תטעו, בשביל זה אנו מתכוונים. התוכנית הצבאית החדשה, שכותרתה "חזקה, מאובטחת, מעורבת", מפנה את 23 להתייחסות ל"יציבות הדדית "של קנדה עם כוחות צבא אמריקניים ובעלות הברית, מציינת פגי מייסון, נשיא מכון רידו, טנק החשיבה הקנדי היחיד שעוסק בסוגיות צבאיות אינו ממומן בכבדות על ידי תעשיית הנשק.

מייסון, שגריר קנדה לשעבר באו"ם בנושא פירוק פירוק, אומר שלמרות הדיבורים על הבידוד של טראמפ, ממשל טראמפ לא נסוג מההתנהגויות הצבאיות הזרות; נהפוך הוא, היא מרחיבה את כוחותיה בעירק, סוריה, תימן ואפגניסטן.

טראמפ התנגד נגד בעלות בריתה של אמריקה על כך שלא השקיע מספיק על הצבאות שלהם, והשאיר את ארה"ב נושאת יותר מדי מהנטל הכספי של הגנת "העולם החופשי".

כמובן, פיתרון הגיוני יותר יהיה שוושינגטון תקצץ את תקציב ה"הגנה "שלה בסך 600 מיליארד דולר, המהווה 36 אחוז מההוצאות הצבאיות הגלובליות - כמעט פי שלושה יותר מסין, המזמינה הגדולה הבאה, על פי המכון לחקר השלום הבינלאומי בשטוקהולם.

אין ספק, ההוצאות הצבאיות של טרודו, מיליארד דולר נוספים הנוספים שהובטחו, נראו בטבעיות ללא הפסקה עם סדרי העדיפויות של הקנדים.

הניחוש שלי הוא, בהינתן הבחירה בין לבזבז כסף על מטוסי קרב או על תוכניות חברתיות, רוב הקנדים היו מעדיפים תוכניות חברתיות.

אבל אז, הם לא אוחזים ברצועה.

לינדה מקוויג הוא סופר ועיתונאי שהטור שלו מופיע מדי חודש. עקוב אחריה בטוויטר @LindaMcQuaig