עדותו של חג המולד מאת פרנק ריצ'רדס

"אנחנו והגרמנים נפגשנו באמצע שטח הפקר."

פרנק ריצ'רדס היה חייל בריטי שחווה את "אמת חג המולד". אנו מצטרפים לסיפורו בבוקר חג המולד 1914:

"בבוקר חג המולד הדבקנו לוח שעליו 'חג שמח'. האויב תקע אחד דומה. אפלטונים היו יוצאים לפעמים למנוחה של עשרים וארבע שעות - זה היה יום לפחות מחוץ לתעלה והקלו קצת על המונוטוניות - והמחלקה שלי יצאה ככה לילה קודם, אבל כמה מאיתנו נשארנו מאחור. לראות מה יקרה. שניים מאנשינו זרקו אז את ציודם וקפצו על המעקה כשידיהם מעל ראשם. שניים מהגרמנים עשו את אותו הדבר והחלו ללכת במעלה גדת הנהר, שני הגברים שלנו יפגשו אותם. הם נפגשו ולחצו ידיים ואז יצאנו כולנו מהתעלה.

באפלו ביל [מפקד הפלוגה] מיהר לתעלה והשתדל למנוע זאת, אך הוא היה מאוחר מדי: כל הפלוגה יצאה עכשיו, וכך גם הגרמנים. הוא נאלץ לקבל את המצב, עד מהרה גם הוא ושאר קציני הפלוגה טיפסו החוצה. אנחנו והגרמנים נפגשנו באמצע שטח הפקר. גם הקצינים שלהם היו בחוץ. הקצינים שלנו החליפו איתם ברכות. אחד הקצינים הגרמנים אמר כי הוא רוצה שיהיה לו מצלמה שתצלם תמונה, אך הם לא הורשו לשאת מצלמות. גם הקצינים שלנו לא היו.

הסתבכנו כל היום אחד עם השני. הם היו סקסים וחלקם יכלו לדבר אנגלית. לפי המראה שלהן התעלות היו במצב גרוע כמו שלנו. אחד מאנשיהם, שדיבר באנגלית, הזכיר שהוא עבד בברייטון במשך כמה שנים וכי הוא מאס עד צוואר במלחמה הארורה הזו וישמח כשהכל ייגמר. אמרנו לו שהוא לא היחיד שמאס בזה. לא אפשרנו אותם בתעלה שלנו והם לא אפשרו לנו את שלהם.

מפקד הפלוגה הגרמני שאל את באפלו ביל אם יקבל כמה חביות בירה והבטיח לו שהם לא ישכנעו את אנשיו. היה להם הרבה מזה במבשלה. הוא קיבל את ההצעה בתודה וזוג מאנשיהם גלגל את החביות ולקחנו אותן לתעלה שלנו. הקצין הגרמני שלח את אחד מאנשיו בחזרה לתעלה, שהופיע זמן קצר לאחר שנשא מגש ועליו בקבוקים וכוסות. שוטרים משני הצדדים צימקו כוסות ושתו אחד את הבריאות של זה. באפלו ביל הציג בפניהם פודינג שזיפים ממש לפני כן. השוטרים הבינו כי ההפוגה הלא רשמית תסתיים בחצות. עם רדת החשכה חזרנו לתעלות שלנו.

הבריטים והגרמניים להתרועע בארץ לא מאן חג המולד 1914

... שתי חביות הבירה היו שתויות, והקצין הגרמני צדק: אם ייתכן שאדם שתה את שתי החביות בעצמו הוא היה פורץ לפני שהוא השתכר. בירה צרפתית הייתה דברים רקובים.

רגע לפני חצות הצלחנו כולנו שלא להתחיל לירות לפני שהם עשו זאת. בלילה תמיד היו הרבה ירי מצד שני הצדדים אם לא היו מפלגות עבודה או סיורים. מר ריצ'רדסון, קצין צעיר שהצטרף זה עתה לגדוד וכעת היה קצין מחלקה בפלוגה שלי כתב במהלך הלילה שיר על בריטי ועל פגישת בוש בשטח הפקר ביום חג המולד, אותו הקריא לנו . כעבור כמה ימים הוא פורסם ב טיימס or בוקר בוקר, אני מאמין.

במהלך כל יום האגרוף [למחרת חג המולד] אנחנו אף פעם לא ירה כדור, והם אותו דבר, כל צד נראה מחכה השני כדי להגדיר את הכדור מתגלגל. אחד הגברים שלהם צעק באנגלית ושאל איך נהנינו מהבירה. צעקנו בחזרה ואמרנו שהוא חלש מאוד, אבל היינו אסירי תודה על כך. במשך כל היום שוחחנו עוד ועוד.

הקלנו באותו ערב עם רדת החשכה מגדוד של חטיבה אחרת. הופתענו מאוד מכיוון שלא שמענו שום לחישה על הקלה במהלך היום. סיפרנו לאנשים שהקלו עלינו כיצד בילינו את הימים האחרונים עם האויב, והם אמרו לנו שלפי מה שנאמר להם כל הכוחות הבריטיים בקו, למעט יוצא מן הכלל אחד או שניים, הסתבכו עם האויב. הם רק יצאו מכלל פעולה ארבעים ושמונה שעות לאחר שהיו עשרים ושמונה יום בשוחות החזית. הם גם אמרו לנו שהעם הצרפתי שמע כיצד בילינו את חג המולד ואמרנו כל מיני דברים מגעילים על הצבא הבריטי. "

הפניות:
זה ראייה בחשבון מופיע ריצ 'רדס, פרנק, חיילים ישנים לא למות (1933); קיגן, ג'ון, מלחמת העולם הראשונה (1999); Simkins, פיטר, מלחמת העולם הראשונה, החזית המערבית (1991).