אל תשים רוצחים על קופסאות דגנים

קמפיינים מקוונים של עצומות הושקו השבוע כדי למנוע מוול-מארט למכור תחפושות של ליל כל הקדושים לחייל הישראלי וכדי לגרום לדגני Wheaties להתחיל לשים חיילים אמריקאים על קופסאות הדגנים שלה - קופסאות שידועות בתמונות של ספורטאים מצטיינים.

אין קשר בין שני הקמפיינים. Wheaties לא הצביע, למיטב ידיעתי, שמץ של עניין לעשות את מה שהעתירה מבקשת ממנה לעשות.

הייתי רוצה שוול-מארט וכל חנות אחרת יפסיקו למכור את כל (לא רק ישראלי) צבאי וכל סוג אחר של תחפושת חמושה ורוצחת, כולל מדע בדיוני עתידניים מלחמת הכוכבים וכל אחר. בטח, זו בעיה מיוחדת שממשלת ארה"ב נותנת לישראל מיליארדי דולרים בנשק בחינם מדי שנה כדי לתקוף אזרחים, ושמועמדים לנשיאות בארה"ב להתנהג כאילו הם מנהלים קמפיין לייצג את ישראל. אבל אם אתה מתנגד לחגיגת רצח, לרבות רצח במדים מאורגן באישור המדינה, אז אתה מתנגד לכל מה שמנרמל ומעודד אותו.

אז, כמובן, אני גם מתנגד להאדרת "החיילים שלנו" על קופסאות דגנים. ראשית, זה משלב בין הרעיון של ספורטאי לרעיון של חייל (שאני משתמש כאן בתור קיצור של מלח, ימי, טייס, טייס מזל"ט, שכיר חרב, כוח מיוחד וכו' וכו'). ספורטאי לא הורג אף אחד, מום אף אחד, הופך בית של אף אחד להריסות, גורם לטראומה של ילדים, להפיל ממשלה של אף אחד, לזרוק כל אזור בעולם לכאוס, מייצר קבוצות אלימות קיצוניות ששונאות את המדינה שלי, מרוקן את האוצר הציבורי מ-1,000,000,000,000 דולר. שנה, להצדיק את שלילת חירויות האזרח בשם מלחמות החופש, להרוס את הסביבה הטבעית, להפיל נפאלם או זרחן לבן, להשתמש ב-DU, לכלוא אנשים ללא אישום, עינויים או לשלוח טילים לחתונות ובתי חולים ולהרוג אחד מזוהה מעורפל קורבן על כל 10 אנשים שנרצחו. ספורטאי עושה ספורט.

שימו לב שאני גם לא מציע שנשים חיילים על קופסאות דגנים עם קרני שטן על ראשם, ונאשים אותם בפגמים של החברה כולה שאליה הם נולדו. בטח, אני מאשים אותם. בטח, אני מעדיף לחגוג סרבני מצפון. אבל יש אשליה כמעט אוניברסלית בתרבות שלנו שגורסת שכשאתה מאשים מישהו במשהו, אתה משחרר את כולם. לכן, למרות שזה לא הגיוני, אנשים מפרשים האשמת חייל בהשתתפות במלחמה כאי-האשמה על הנשיאים, חברי הקונגרס, התעמולים, המרוויחים וכל השאר שעזרו לגרום למלחמה הזו לקרות. במציאות, האשמה היא כמות בלתי מוגבלת, וכולם מקבלים חלק, כולל אני. אבל בארץ הפנטזיות שבה אנו חיים, אתה לא יכול להסתובב ולהאשים מישהו במשהו שעשו אנשים רבים, אלא אם כן מתירים לך פיסקה של הסבר. וחוץ מזה, הייתי מתחיל עם כל הנשיאים, חברי הקונגרס וכו', כפושעי מלחמה לפני שהגעתי לכל דרג ברשימת המועמדים לגינוי קופסת דגנים.

כמו כן, "החיילים שלנו", הם פשוט לא החיילים שלנו, לא קולקטיביים. רבים מאיתנו מצביעים נגד, עותרים נגד, מפגינים נגד, כותבים נגד ומתארגנים נגד השימוש וההתרחבות וקיומו של הצבא. אפשר היה לומר מיותר לציין, אבל זה לא מרמז על איזושהי שנאה ליחידים שהם חיילים, שרובם אומרים שמגבלות האופציות הכלכליות היו גורם אחד גדול בהצטרפותם, ורבים מהם מאמינים במה שהם. סיפרו על עשיית טוב למקומות שהם פולשים. כמובן שגם התנגדות למיליטריזם אינה מרמזת על איזושהי תמיכה מעוותת במיליטריזם של אומה או קבוצה אחרת. תאר לעצמך שאתה לא אוהב כדורגל וכתוצאה מכך מוקע על כך שאתה תומך בחלק אַחֵר קבוצת כדורגל. התנגדות למלחמה היא אותה דרך - זה בעצם אומר להתנגד למלחמה, לא ניתוב עבור "הצוות" שמישהו אחר מתנגד לו.

"צוות" הוא מטאפורה איומה לצבא. הצבא יכול לכלול הרבה עבודת צוות, אבל עברו מאה שנה מאז מלחמה שכללה שתי קבוצות שהתחרו בשדה קרב. במלחמת העולם השנייה ומאז, נלחמו מלחמות בעיירות של אנשים, ורוב הקורבנות היו אזרחים שלא נרשמו בשום קבוצה. כאשר קבוצות כמו Veterans For Peace מדברות נגד המשך השתתפות במלחמה, בטענה שמלחמה היא טבח בלתי מוצדק, לא מועיל, של גברים, נשים וילדים, הם עושים זאת מתוך אהבה לחיילים ולחיילים עתידיים פוטנציאליים. כמובן, ותיקים רבים אחרים אינם חולקים את האמונה הזו, או לא משמיעים אותה בקול או בפומבי אם כן. אולי לא בלתי קשורה היא העובדה שסיבת המוות העיקרית של חיילים אמריקאים שנשלחו למלחמות האחרונות והעכשוויות היא התאבדות. איזו אמירה עמוקה יותר שמשהו לא בסדר יכולה להיאמר מזה? מה אני יכול להגיד בכלל כדי לגשת לזה?

הנה הטקסט של העצומה בעד הצבת חיילים על קופסאות דגנים:

"תיבת החיטה היא תמונה אייקונית באמריקה. זה חוגג את הטוב ביותר שלנו, המבריק ביותר שלנו, ואת אלה שמשיגים כיבודים גבוהים במגרש האתלטי. לא הגיע הזמן לכבד עוד קבוצה של גיבורים אמריקאים? החיילים שלנו ששירתו את ארצם ונתנו הכל, ראויים לאותו כבוד כמו הספורטאים הגדולים שלנו".

למעשה, האינטלקטים המבריקים והיצירתיים ביותר שלנו אינם זוכים לכבוד כלל ב-Wheaties. גם לא הכבאים והנשים שלנו, צוותי החירום שלנו, שוחרי הסביבה שלנו, המורים שלנו, הילדים שלנו, המשוררים שלנו, הדיפלומטים שלנו, החקלאים שלנו, האמנים שלנו, השחקנים והשחקניות שלנו. לא. זה רק ספורטאים. אם אתה חושב שלחיילים מגיע כבוד, ברור שזה לא, למעשה, אותו דבר בתור ספורטאים. ומה עם אלה מאיתנו שמסכימים עם הנשיא קנדי ​​("מלחמה תתקיים עד אותו היום הרחוק שבו סרבן המצפון נהנה מאותו מוניטין ויוקרה שהלוחם נהנה היום") - האם עלינו להביא את הגיבורים שלנו גם על קופסאות דגנים?

"תארו לעצמכם את הגאווה הלאומית של לראות מקבל את מדליית הכבוד של הקונגרס על תיבת ה-Wheaties. ג'נרל מילס, יצרנית גאה של Wheaties, יכולה להפוך זאת למסורת חדשה. לצד ההקרבה שהגיבורים האלה ומשפחותיהם הקריבו, זה כבוד קטן. אבל בתרבות האובססיבית של הסלבריטאים שלנו, זו יכולה להיות מסורת חדשה שכולנו יכולים להיות גאים לחלוק".

זה פשוט לא נכון שכולנו נהיה גאים. חלקנו יחשבו שזה פשיסטי. כמובן, יכולנו פשוט לבחור לא לקנות את הדגנים האלה, בעוד אנדרסון קופר וכל מי שמתעב סרבני מצפון יכולים פשוט לא לקנות שום קופסת דגנים שמכבדת את המסורת הזו. אבל עצומה זו אינה מציעה לאלץ את ווייטס לכבד חיילים, אלא רק ממליצה עליה. ובכן, אני רק ממליץ נגד זה.

"גנרל מילס, אנו מבקשים ממך בבקשה להוסיף חברי שירות [sic] שזכו לכבוד על שירותם והגבורה המובהקים, לרוטציה שלך עם אלו המוכרים בתיבת ה-Wheaties. אנחנו לא עושים מספיק כדי לכבד את מי ששירתו, במיוחד את האנשים שהקריבו את הקורבן האולטימטיבי בשדה הקרב. ולמרות שתמונה על קופסת דגנים אולי לא נראית כמו הרבה, זו מחווה שאומרת כל כך הרבה על מה שאנחנו מעריכים. זה סוג המחווה שאנחנו צריכים לראות קורה לעתים קרובות יותר. אנו מקווים שג'נרל מילס יראה לנו שכדאי להכיר את הגברים והנשים הללו במותג האייקוני שלהם. אנא חתום ושתף את העצומה שאומרת לג'נרל מילס להציב את הגיבורים המכובדים שלנו מהצבא על קופסת ה-Weaties שלהם."

צבא ארה"ב מוציא הון בכספי מיסים ציבוריים בפרסום עצמו על מכוניות מירוץ ובטקסים במשחקי כדורגל וכו'. אם Wheates יקלוט את הרעיון הזה וירוויח ממנו על ידי כך שהצבא ישלם, זה יהיה גרוע מספיק. לעשות את זה בחינם יהיה גרוע יותר. אבל אני לא חושב שהצבא ישלם על זה. הצבא מפרסם את הצבא הגנרי חסר הפנים, לא חייל ספציפי. חיילים משוחררים רבים בעצם ננטשים על ידי הצבא, מונעים ממנו טיפול רפואי, נותרים ללא קורת גג, ושוב - במקרים רבים נידונים להתאבדות.

במהלך המלחמה בווייטנאם, מקבלי מדליות כבוד, זרקו אותם בכעס לאחור, ודחו את מה שהם היו חלק ממנו. כל גיבור מלחמה ספציפי יכול לעשות זאת. ואז איפה Wheities יהיו?

פעם אחת בשנים האחרונות ניסה הצבא לכבד חייל מסוים בשר ודם, ובמקביל למזג את תדמיתו עם זו של ספורטאים. שמו של החייל היה פאט טילמן. הוא היה כוכב פוטבול ובאופן מפורסם ויתר על חוזה כדורגל של מיליוני דולרים כדי להצטרף לצבא ולמלא את חובתו הפטריוטית להגן על המדינה מפני טרוריסטים מרושעים. הוא היה הגייס האמיתי המפורסם ביותר בצבא ארה"ב, ותומכת הטלוויזיה אן קולטר התקשרה אליו "מקור אמריקאי - סגולה, טהורה וגברי כמו שרק זכר אמריקאי יכול להיות."

אלא שהוא כבר לא האמין לסיפורים שהובילו אותו להתגייס, ואן קולטר הפסיקה לשבח אותו. ב-25 בספטמבר 2005, ה סן פרנסיסקו כרוניקל דיווח שטילמן הפך ביקורתי כלפי מלחמת עיראק וקבע פגישה עם מבקר המלחמה הבולט נועם חומסקי שתתקיים כשיחזור מאפגניסטן, כל המידע שטילמן"אמה וחומסקי אישרו מאוחר יותר. טילמן יכל"לא לאשר זאת כי הוא מת באפגניסטן בשנת 2004 משלושה כדורים למצח בטווח קצר, כדורים שנורו על ידי אמריקאי.

הבית הלבן והצבא ידעו שטילמן מת ממה שנקרא אש ידידותית, אבל הם אמרו בכזב לתקשורת שהוא"ד' מת בחילופי דברים עוינים. מפקדי הצבא הבכירים ידעו את העובדות ובכל זאת אישרו להעניק לטילמן כוכב כסף, לב סגול וקידום לאחר מותו, הכל על סמך מותו בלחימה באויב. הם ללא ספק היו מאשרים גם את התמונה שלו לקופסת Wheaties.

ואז היכן היה מסע ההודיה ללוחם של Wheaties כשהאמת על מותו של טילמן והאמת על דעותיו של טילמן יצאו לאור? אני אומר: חיטה, אל תסתכן בזה. הפנטגון לא סיכן את זה מאז טילמן. הגנרלים שלה (מקריסטל, פטראוס) מושכים בהכרח את הזרקורים ומביישים את עצמם בהכרח. אף חיילים מהדרג לא מוצגים כ"סמלים". הם פשוט רגילים להצדיק הוצאות מסיביות "עבור החיילים" שמגיעות למרוויחי נשק ולא לגייס אחד.

המחשבה על דם פשוט לא הולכת עם דגני בוקר, Wheaties, ואפילו המחשבה שההצעה הזו הגיעה מאיפשהו בארץ מספיקה כדי לגרום לי קצת בחילה.

* תודה ל-D Nunns שהפנתה את תשומת לבי לעניין Wheaties.