מאת אלכס אדני-בראון, ליסה לינג, לוס אנג'לס טיימס, יולי 16, 2017.
טייסי רחפנים עזבו את חיל האוויר האמריקאי מספרים שיא בשנים האחרונות - מהר יותר מאשר ניתן לבחור ולהכשיר מגויסים חדשים. הם מציינים שילוב של מעמד נמוך בצבא, עבודה יתר וטראומה פסיכולוגית.
אבל ספר זיכרונות חדש שהתפרסם ברבים על מלחמת המל"טים החשאית של אמריקה אינו מזכיר את "הגדלת הזרימה" כאחד תזכיר פנימי של חיל האוויר קורא לזה. "לוחם מזל"ט: החשבון הפנימי של חייל עילית על הציד אחר האויבים המסוכנים ביותר של אמריקה" מתאר את כמעט 10 השנים שבהן ברט וליקוביץ', חבר במבצעים מיוחדים לשעבר, בילה באמצעות מל"טים כדי לעזור לכוחות מיוחדים למצוא ולעקוב אחר מחבלים. למרבה הנוחות, זה גם גורם למכירה קשה בתוכנית שחיל האוויר מתקשה לשמור על מלאותיה.
וליקוביץ' כתב את ספר הזיכרונות - על זמנו "בציד וצפייה בבורות השופכים של המזרח התיכון" - כדי להראות כיצד מזל"טים "מצילים חיים ומעצימים את האנושות, בניגוד לחלק גדול מהנרטיב העיקש שמעמיד אותם באור שלילי". במקום זאת, הספר הוא, במקרה הטוב, סיפור על חוצפה היפר-גברית, ובמקרה הרע, חתיכת תעמולה צבאית שנועדה להקל על הספקות לגבי תוכנית המל"טים ולהגביר את הגיוס.
וליקוביץ' והמחבר המשותף של הספר, כריסטופר ס. סטיוארט, כתב של הוול סטריט ג'ורנל, מחזקים את המיתוס שמל"טים הם מכונות של ידיעת כל ודיוק. וליקוביץ' מגזים ברמת הדיוק של הטכנולוגיה, מבלי לציין באיזו תדירות היא נכשלת או שזה כשלים כאלה הרגו מספר לא ידוע של אזרחים. למשל, ה-CIA הרג 76 ילדים ו-29 מבוגרים בניסיונותיה להוציא את איימן אל זוואהירי, מנהיג אל קעידה, שלפי הדיווחים עדיין בחיים.
ועדיין, "אין לי ספק שנוכל למצוא מישהו בעולם", כותב וליקוביץ', "לא משנה כמה הם נסתרים". אפשר לבקש מווליקוביץ' להסביר את מותו של וורן ויינשטיין, אזרח אמריקאי, ו ג'ובאני לו פורטו, אזרח איטלקי - שניהם עובדי סיוע שנהרגו מפגיעת מזל"ט אמריקאית שכיוונה אנשי אל קאעידה בפקיסטן.
"האמנו שזה מתחם אל-קאעידה", הכריז הנשיא אובמה שלושה חודשים לאחר התקיפה, "שלא היו נוכחים אזרחים". ואכן, חיל האוויר עשה שעון מאות שעות של מעקב רחפנים על הבניין. היא השתמשה במצלמות הדמיה תרמית, שאמורות לזהות נוכחות של אדם לפי חום גופו כאשר קו הראייה חסום. למרות זאת, המעקב איכשהו לא הבחין בשתי גופות נוספות - ויינשטיין ולה פורטו - שהוחזקו כבני ערובה במרתף.
אולי עובדי הסיוע נעלמו מעיניהם, כי על פי דו"ח שעתיד לצאת על המגבלות של טכנולוגיית מזל"טים שנכתב במשותף על ידי פראטאפ צ'אטרג'ימנכ"ל קבוצת כלבי השמירה CorpWatch, וכריסטיאן סטורק, מצלמות הדמיה תרמיות "לא יכולות לראות מבעד לעצים ושמיכה ממוקמת היטב שמפזרת את חום הגוף יכולה גם לזרוק אותן", וגם לא "לראות לתוך מרתפים או בונקרים תת-קרקעיים ."
עוד יותר ערמומיים הם ניסיונותיו של ספר הזיכרונות לאמץ את הייסורים הפסיכולוגיים של מפעילי מזל"טים ומנתחי מודיעין ולהפוך אותו לנרטיב של גבורה וסטואיות. "נלחמתי כדי לפקוח את עיניי", כותב וליקוביץ' על עבודה תוך חוסר שינה. "כל שעה מבוזבזת הייתה עוד שעה שהאויב היה צריך לתכנן, עוד שעה הוא היה צריך להרוג."
השווה את התיאור הזה למציאות כפי שתואר על ידי אל"מ ג'ייסון בראון, מפקד אגף המודיעין, המעקב והסיור ה-480. "שיעורי ההתאבדות והרעיונות האובדניים שלנו היו גבוהים בהרבה מהממוצע של חיל האוויר", בראון אמר לוושינגטון פוסט מוקדם יותר החודש, מסביר מדוע פסיכיאטרים במשרה מלאה ויועצים לבריאות הנפש הוכנסו לתוכנית המל"טים. "הם היו אפילו גבוהים יותר מאלה שנפרסו". שיעורי ההתאבדות ירדו כתוצאה מהצוותים לבריאות הנפש, אמר בראון. העבודה עצמה לא השתנתה.
זכויות הסרט ל"לוחם מזל"טים" נקנו לפני יותר משנה, בקול תרועה רמה, מאת Paramount Pictures. (האולפן גם בחר את זכויות החיים לסיפורו של וליקוביץ'.) בחלק התודות של ספר הזיכרונות, וליקוביץ' מזכיר שהסרט הקרוב יביים ויפיק על ידי מייקל ביי, יוצר הסרט מאחורי "רובוטריקים", "פרל הארבור" ו"ארמגדון".
התפתחות זו צפויה. ה צבא ארה"ב והוליווד נהנו מזמן ממערכת יחסים סימביוטית. יוצרי סרטים מקבלים לעתים קרובות גישה למיקומים, כוח אדם, מידע וציוד המעניקים להפקות שלהם "אותנטיות". בתמורה, הצבא מקבל לעתים קרובות מידה מסוימת של שליטה על האופן שבו הוא מתואר.
ידוע כי בכירי הפנטגון וצוות ה-CIA יעצו ושיתפו מסמכים מסווגים עם יוצרי הסרט מאחורי "Zero Dark Thirty", הסרט המועמד לאוסקר. לא מוצג תוכנית העינויים וההגשה השנויה במחלוקת של ה-CIA כמי שסייעה באיתור אוסאמה בן לאדן. גם ה-CIA היה צמוד להפקת "ארגו", התיאור זוכה האוסקר של בן אפלק כיצד הסוכנות הזו הצילה בני ערובה אמריקאים באיראן.
אבל יש משהו לא ראוי במיוחד בהתלהבות של הוליווד מהבאת הגרסה של וליקוביץ' ללוחמת מזל"טים למסך הגדול. ב-"Drone Warrior", לצבא האמריקני עשויה להיות פלטפורמה רבת עוצמה להציג את התוכנית שלו כיעילה ואת מפעיליה כהרואיים - במקום עמוס ומצוקה. עלינו לתהות אם צבא ארה"ב פנה לווליקוביץ' כדי לכתוב את ספר הזיכרונות שלו. זה בהחלט יכול לעזור עם בעיית השחיקה שלהם.
אלכס אדני-בראון (@alexEdneybrowne) היא מועמדת לדוקטורט באוניברסיטת מלבורן, שם היא חוקרת את ההשפעות הפסיכו-חברתיות של לוחמת מל"טים על אזרחים אפגנים ויוצאי תוכנית המל"טים של חיל האוויר האמריקאי. ליסה לינג (@ARetVet) שירתה בצבא ארה"ב כסמלת טכנית במערכות מעקב רחפנים לפני שעזבה עם שחרור מכובד בשנת 2012. היא מופיעה בסרט התיעודי מ-2016 על לוחמת רחפנים, "ציפור לאומית".
