מאת דיוויד סוונסון, 7 ביולי 2017, מ בואו ננסה את הדמוקרטיה.
ביום חמישי האחרון ועדת ההקצאות של בית ארה"ב העבירה פה אחד תיקון שיבטל - אם יעבור בקונגרס המלא - לאחר עיכוב של 8 חודשים, האישור לשימוש בכוח צבאי (AUMF) שעבר בקונגרס מיד לאחר ה-11 בספטמבר 2001 , ומשמש כהצדקה למלחמות מאז.
גם בשבוע שעבר, ועידת ראשי הערים בארה"ב פה אחד עבר שלוש החלטות הקוראות בתוקף לקונגרס להעביר מימון ממיליטריזם לצרכים אנושיים, במקום - כפי שהצעת התקציב של הנשיא טראמפ תעשה - להעביר כסף בכיוון ההפוך. אחת מההחלטות הללו, שהוצגה על ידי ראש עיריית איתקה, ניו יורק, דמתה מאוד לראשי תיבות טיוטה שהפקתי, ושאנשים עברו בהצלחה וריאציה כלשהי בכמה ערים.
חלק מהנקודות המובאות בסעיפים "אילו" של ההחלטה זוכות להכרה לעיתים רחוקות. זה היה אחד:
"הואיל וחלקים מהתקציב הצבאי המוצע יכולים לספק בחינם ואיכות גבוהה השכלה מהגיל הרך ועד המכללה, סוף רעב ורעב עלי אדמות, להמיר את ארה"ב ל אנרגיה נקייה, לספק שתייה נקייה מַיִם בכל מקום בו יש צורך בכדור הארץ, בנה רכבות מהירות בין כל ארה"ב הגדולות ערים, והכפיל את סיוע החוץ לא צבאי של ארה"ב במקום לקצץ בו".
אני אפרט כמה אחרים:
התקציב של טראמפ יעשה זאת להעלות החלק הצבאי של ההוצאה הפדרלית לפי שיקול דעת מ-54% מהסכום הכולל ל-59%, לא סופר 7% לטיפול בחיילים משוחררים.
הציבור האמריקני טובות הנאה הפחתה של 41 מיליארד דולר בהוצאות הצבאיות, לא עלייה של 54 מיליארד דולר של טראמפ.
לכלכלנים יש מְתוֹעָד שההוצאות הצבאיות מייצרות פחות מקומות עבודה מהוצאות אחרות ואפילו מאשר לעולם לא להטיל מס על הדולרים האלה.
הנשיא טראמפ עצמו מודה שההוצאות הצבאיות העצומות של 16 השנים האחרונות היו הרות אסון והפכו אותנו לפחות בטוחים, לא בטוחים יותר. באופן דומה, מנהיג מפלגת הלייבור בבריטניה, ג'רמי קורבין טען שמלחמות יוצרות טרור, הידוע גם כ-blowback, במקום לצמצם אותו.
נראה שהפליטה של נקודת המפתח הזו לא הכאיבה לא לטראמפ ולא לקורבין עם המצביעים. בינתיים שלושה מועמדים דמוקרטיים לקונגרס בבחירות מיוחדות עד כה השנה בקושי הודה קיומה של מדיניות חוץ בכלל, ושלושתם הפסידו.
הסיבות לביטול ההרשאה ל-AUMF חופפות לסיבות לשנות את סדרי העדיפויות המימון שלנו. אבל יש כמה סיבות נוספות. ה-AUMF הפר את כוונתם של מחברי ה- חוקת ארה"ב, שהיה אמור לדרוש מהקונגרס להצביע לפני כל מלחמה יכולה להתחיל, כמו גם שהקונגרס יגייס ויממן צבא לתקופה של לא יותר מתקופה של שנתיים מבלי להצביע על ייחוס מימון נוסף.
ה-AUMF גם מתנגש עם סעיף VI של החוקה שהופך את האמנות ל"חוק העליון של הארץ". אמנת האומות המאוחדות והסכם קלוג-בריאנד הן אמנות של ארצות הברית הוא צד. הראשון הופך את רוב המלחמות, כולל כל המלחמות הנוכחיות בארה"ב, ללא חוקיות. זה האחרון הופך את כל המלחמות לבלתי חוקיות. לקונגרס אין סמכות להכשיר מלחמה על ידי הכרזה או אישור נכון.
אם אתה מקבל את ההסכמה הכללית שיש למחוק את החוקים נגד מלחמה, ושה-AUMF היה מקובל בתחילה, עדיין קשה להוכיח שה-AUMF לא מיושן. זה לא התיימר להיות הרשאה של כוח כלשהו, אלא בפירוש כוח "נגד אותן אומות, ארגונים או אנשים [שתכננו, אישרו, ביצעו או סייעו להתקפות הטרור שהתרחשו ב-11 בספטמבר 2001".
אם ישויות כאלה עדיין לא נמצאו, הגיע הזמן להפסיק להרוג אנשים באפגניסטן ולהתחיל לספק מקומות עבודה לכמה חוקרים פרטיים. עוד פצצות לא יעזרו.
אחת הסיבות לכך התאבדות הפך להיות סיבת המוות המובילה בצבא ארה"ב, זה כמעט בוודאות שלנו, חברי הציבור, יש פחות יכולת מאשר לחברי הקונגרס לדמיין ששינוי מלחמה אינסופי שנה אחר שנה אחר שנה איכשהו, סוף סוף, בהינתן רק שנה נוספת, לגרום לאירוע לא מוגדר שנקרא "ניצחון".
גם אם אתה חושב שצריך ליצור AUMF חדש וכל המלחמות מתגלגלות תחת ההצדקה החדשה הזו, הצעד הראשון הוא ביטול ה-AUMF הישן שעזר ליצור מלחמות המובנות באופן נרחב כחסרות טעם ואינסופיות.
כל חבר קונגרס שרוצה צ'ק ריק חדש למלחמה, צריך להשתתף בדיון, לטעון את טענותיו ולכתוב את שמו, בדיוק כמו ג'ון קרי, הילרי קלינטון ואחרים שחשבו שהם יודעים מה הציבור רוצה, וגילו מאוחר יותר. שלבוחרים הייתה דעה שונה.
דוד סוונסון הוא מנהל של העולם וספריו כוללים המלחמה היא שקר. הוא מועמד לפרס נובל לשלום לשנת 2015, 2016 ו-2017.
