מאת מדיאה בנג'מין
לפעמים פשוט צריך אדם אחד עם מוח יצירתי לנער את כל מערכת המשפט. במקרה של קוסטה ריקה, אותו אדם הוא לואיס רוברטו זמורה בולאנוס, שהיה סתם סטודנט למשפטים כאשר ערער על חוקיות התמיכה של ממשלתו בפלישת ג'ורג 'בוש לעירק. הוא לקח את התיק עד לבית המשפט העליון בקוסטה ריקה - וניצח.
כיום עורך דין בפועל, זמורה בגיל 33 עדיין נראה כמו סטודנט מחוספס. והוא ממשיך לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא דרכים יצירתיות להשתמש בבתי המשפט כדי להניע את תשוקתו לשלום ולזכויות אדם.
במהלך ביקורי האחרון בקוסטה ריקה, קיבלתי הזדמנות לראיין את עורך הדין המאבריק הזה על ניצחונותיו בעבר, ועל הרעיון החדש והמבריק שלו לבקש פיצוי לעירקים.
נתחיל בזכרון הרגע המרכזי בהיסטוריה הפציפיסטית של קוסטה ריקה.
זה היה בשנת 1948, כאשר נשיא קוסטה ריקה, חוסה פיגוארס, הכריז כי צבא המדינה יבוטל, מהלך שאושר בשנה הבאה על ידי האסיפה המכוננת. פיגראס אף לקח פטיש וניפץ את אחד מחומות המטה הצבאי והודיע כי הוא יהפוך למוזיאון לאומי וכי התקציב הצבאי יופנה לעבר שירותי בריאות וחינוך. מאז, קוסטה ריקה התפרסמה בזכות ניטרליותה השלווה והלא חמושת בענייני חוץ.
אז מהר קדימה והנה אתה בבית הספר למשפטים, בשנת 2003, וממשלתך הצטרפה ל"קואליציית הרצון "של ג'ורג 'בוש - קבוצה של 49 מדינות שנתנה את חותמת האישור שלה לפלישה לעירק. בתוכנית "דיילי שואו" התבדח ג'ון סטיוארט שקוסטה ריקה תרמה "טוקנים שמריחים פצצות". במציאות, קוסטה ריקה לא תרמה דבר; זה פשוט הוסיף את שמו. אבל זה הספיק כדי להרגיז אותך עד כדי כך שהחלטת לקחת את ממשלתך לבית המשפט?
כן. בוש אמר לעולם שזו הולכת להיות מלחמה למען שלום, דמוקרטיה וזכויות אדם. אך הוא לא הצליח להשיג מנדט של האו"ם, ולכן היה עליו ליצור קואליציה כדי שתיראה כאילו לפלישה תמיכה עולמית. לכן הוא דחף כל כך הרבה מדינות להצטרף. קוסטה ריקה - בדיוק בגלל שהיא ביטלה את צבאה ויש לה היסטוריה של שלום - הייתה מדינה חשובה שיש לצידו להראות סמכות מוסרית. מקשיבים לקוסטה ריקה כשהיא מדברת באו"ם. אז מהבחינה הזו, קוסטה ריקה הייתה שותפה חשובה.
כאשר הודיע הנשיא פאצ'קו כי קוסטה ריקה הצטרפה לקואליציה זו, הרוב המכריע של קוסטה ריקנים התנגד. הייתי ממש מבואס מהמעורבות שלנו, אבל הייתי גם נסער מכך שחברי לא חשבו שאנחנו יכולים כלום בקשר לזה. כשהצעתי לתבוע את הנשיא הם חשבו שאני משוגע.
אבל בכל זאת המשכתי, ואחרי שהגשתי תביעה, לשכת עורכי הדין בקוסטה ריקה הגישה תביעה; היועמ"ש הגיש תביעה - וכולם שולבו עם שלי.
כאשר פסק הדין יצא לטובתנו בספטמבר 2004, שנה וחצי אחרי שהגשתי, הייתה תחושת הקלה בקרב הציבור. הנשיא פאצ'קו היה בדיכאון כי הוא באמת בחור נחמד שאוהב את התרבות שלנו והוא כנראה חשב, "למה עשיתי את זה?" הוא אפילו שקל להתפטר בגלל זה, אבל הוא לא עשה זאת כי כל כך הרבה אנשים ביקשו ממנו שלא.
על סמך מה פסק בית המשפט לטובתך?
אחד הדברים המשמעותיים ביותר בפסיקה זו היה שהוא הכיר באופיו המחייב של אמנת האו"ם. בית המשפט קבע שמכיוון שקוסטה ריקה היא חברה באו"ם, אנו מחויבים לעקוב אחר הליכיה ומכיוון שהאו"ם מעולם לא אישר את הפלישה, לקוסטה ריקה לא הייתה הזכות לתמוך בה. אני לא יכול לחשוב על מקרה אחר בו בית המשפט העליון ביטל החלטת ממשלה משום שהוא מפר את אמנת האו"ם.
הפסיקה הייתה גם משמעותית ביותר מכיוון שבית המשפט אמר כי התמיכה בפלישה סותרת עקרון יסודי של "הזהות הקוסטית-ריקאית", שהוא שלום. זה הופך אותנו למדינה הראשונה בעולם שמכירה בזכות לשלום, דבר שהפך מפורש עוד יותר במקרה אחר בו זכיתי בשנת 2008.
אתה יכול לספר לנו על המקרה ההוא?
בשנת 2008 ערערתי על צו של הנשיא אוסקר אריאס שאשר להפיק תוריום ואורניום, פיתוח דלק גרעיני וייצור כורים גרעיניים "לכל מטרה". באותו מקרה טענתי שוב לפגיעה בזכות לשלום. בית המשפט ביטל את צו הנשיא והכיר במפורש בקיומה של זכות לשלום. המשמעות היא שעל המדינה לא רק לקדם שלום, אלא להימנע מלהתיר פעילויות הקשורות למלחמה, כמו ייצור, ייצוא או יבוא של פריטים המיועדים לשימוש במלחמה.
פירוש הדבר שחברות כמו ריית'און, שרכשו כאן אדמות והתכוונו להקים חנות, אינן פועלות כעת.
מהן כמה מהתביעות האחרות שהגשת?
אה, רבים מהם. הגשתי תביעה נגד הנשיא אוסקר אריאס (זוכה פרס נובל לשלום) בגין אישור למשטרה להשתמש בנשק צבאי נגד מפגינים. המקרה הזה הלך גם עד לבית המשפט העליון וניצח.
תבעתי את הממשלה על חתימת הסכם הסחר החופשי במרכז אמריקה, CAFTA, הכולל כלי נשק אסורים בקוסטה ריקה. תבעתי את הממשלה פעמיים על כך שאפשר לצבא ארה"ב, בתואנה של המלחמה בסמים, לשחק משחקי מלחמה על אדמתנו הריבונית כאילו מדובר במשחק שח. ממשלתנו נותנת היתרים של 6 חודשים לעד 46 ספינות צבאיות שעוגנות בנמלים שלנו, עם למעלה מ- 12,000 חיילים ומצוידים ב -180 מסוקי בלקהוק, 10 לוחמי אוויר של הררייר II, מקלעים ורקטות. כל מה שברשימת הספינות, המטוסים, המסוקים והכוחות המאושרים מיועד ונועד לשמש במלחמה - פגיעה ברורה בזכותנו לשלום. אך בית המשפט לא דן בתיק זה.
בעיה גדולה מבחינתי היא שעכשיו בית המשפט העליון לא נוקט עוד בתיקים שלי. הגשתי 10 תיקים לבית המשפט העליון שנדחו; הגשתי תביעות נגד הכשרה במשטרת קוסטה ריקה בבית הספר הצבאי האמריקני הידוע לשמצה באמריקה. מקרה זה תלוי ועומד למעלה משנתיים. כאשר בית המשפט מתקשה לדחות את אחד התיקים שלי, הם מעכבים ומתעכבים. אז אני צריך להגיש תביעה נגד בית המשפט בגין עיכוב, ואז הם דוחים את שני התיקים.
אני מבין שאני לא יכול להשתמש בשמי לתיקון יותר, או אפילו בסגנון הכתיבה שלי מכיוון שהם מכירים את הכתיבה שלי.
בכינוס בינלאומי בבריסל באפריל לציון 11th יום השנה לפלישה האמריקנית לעירק, הגעת לרעיון מבריק אחר. אתה יכול לספר לנו על זה?
הייתי בעיר לפגישה נוספת של עורכי דין בינלאומיים, אך מארגני ועדת עירק גילו זאת וביקשו ממני לדבר. לאחר מכן התקיימה פגישת סיעור מוחות ואנשים התלוננו על העובדה שארה"ב אינה מקיימת את החוק הבינלאומי, שהיא אינה צד לבית הדין הפלילי הבינלאומי, והיא לא תדון בתיקים הקשורים לפיצויים לעיראקים.
אמרתי, "אם יורשה לי, קואליציית הרצון שפלשה לעירק לא הייתה רק ארצות הברית. היו 48 מדינות. אם ארה"ב לא מתכוונת לפצות עירקים, מדוע שלא נתבע את שאר חברי הקואליציה? "
אם היית יכול לזכות בתיק מטעם קורבן עירקי בבתי המשפט בקוסטה ריקה, באיזה גובה פיצוי אתה יכול לזכות? ואז לא יהיו עוד מקרה ותיק אחר?
יכולתי לדמיין לזכות אולי בכמה מאות אלפי דולרים. אולי אם נוכל לזכות בתיק אחד בקוסטה ריקה, נוכל להתחיל בתביעות במדינות אחרות. אני בהחלט לא רוצה לפשוט את קוסטה ריקה בפשיטת רגל במקרה אחר מקרה. אך עלינו לבחון כיצד לחפש צדק לעירקים וכיצד למנוע מהקואליציה להיווצר שוב. זה שווה ניסיון.
האם אתה חושב שיש משהו שאנחנו יכולים לעשות בבית המשפט בכדי לערער על הריגת מזל"טים?
בְּהֶחלֵט. אני חושב שעל האנשים הלוחצים על כפתור ההרג להיות אחראים באופן אישי למעשים פליליים מכיוון שהמל"ט הוא הרחבה של גופם, המשמש לביצוע פעולות שהם לא יכולים לעשות באופן אישי.
קיימת גם העובדה שאם אדם חף מפשע נהרג או נפגע על ידי מל"ט אמריקני באפגניסטן, המשפחה זכאית לפיצויים מהצבא האמריקני. אך אותה משפחה בפקיסטן לא תפוצה מכיוון שההרג נעשה על ידי ה- CIA. האם אתה יכול לראות שם איזה אתגר משפטי?
קורבנות של אותו מעשה בלתי חוקי צריכים לקבל את אותו הטיפול; הייתי חושב שתהיה דרך להטיל אחריות על הממשלה, אבל אני לא יודע מספיק על החוק האמריקני.
האם היו לך השלכות אישיות על נטילת נושאים כה רגישים?
יש לי חברים בחברת הטלפונים שאמרו לי שמקישים עליי. אבל לא ממש אכפת לי. מה הם יכולים לעשות אם אני מדבר בטלפון על הגשת תביעה?
כן, אתה צריך לקחת סיכונים, אבל אתה לא יכול לפחד מההשלכות. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות הוא שאתה נורה. (הוא צוחק.)
מדוע לא עורכי דין נוספים ברחבי העולם מאתגרים את ממשלותיהם בדרכים היצירתיות שאתה עושה?
חוסר דמיון אולי? אני לא יודע.
אני מופתע מכך שכל כך הרבה עורכי דין טובים פשוט לא רואים את המובן מאליו. אני מעודד סטודנטים להיות יצירתיים, להשתמש בחוק הבינלאומי באופן מקומי. זה מוזר כי שום דבר שעשיתי לא היה יוצא דופן. אלה לא רעיונות מעולים באמת. הם פשוט קצת שונים, ובמקום רק לדבר עליהם, אני מקדם אותם קדימה.
אני גם מעודד סטודנטים ללמוד מקצוע שני כדי שהם יתחילו לחשוב אחרת. למדתי הנדסת מחשבים כמגמה השנייה שלי; זה לימד אותי להיות מסודרת ומובנית בחשיבה שלי.
הייתי מנחש שאם היה לך מגמה שנייה, זה היה משהו כמו מדע המדינה או סוציולוגיה.
לא. כמתכנת מחשבים אתה צריך להיות מרוכז לחלוטין - מובנה, מסודר ועמוק. זה מאוד מועיל בעולם המשפט. בבית ספר למשפטים תלמידים היו שונאים להתווכח עליי. הם היו מנסים להעביר את הדיון מהדרך, לעלות על נושא לוואי ותמיד הייתי מחזיר אותם לנושא הליבה. זה מגיע מההכשרה שלי כמהנדס מחשבים.
אני מניח שתוצאה נוספת של עבודתך למען השלום היא שאתה לא מרוויח הרבה כסף.
תסתכל עלי [הוא צוחק]. אני בן 33 ואני גר עם ההורים שלי. ככה אני עשיר אחרי 9 שנות תרגול. אני חי בפשטות. הדברים היחידים שיש לי הם מכונית ושלושה כלבים.
אני מעדיף לעבוד לבד - בלי משרד, בלי שותפים, בלי מחרוזות. אני עורך דין למשפט ומרוויח קצת כסף עם לקוחות בודדים, כולל איגודי עובדים. אני מרוויח כ- 30,000 $ בשנה. אני משתמש בו בכדי לחיות, לנסות מקרים פרו בונו בנציבות הבין-אמריקאית ולשלם עבור נסיעות בינלאומיות, כמו ללכת לפורומים של שלום, לפורומים עולמיים, לכנסי פירוק נשק או לנסיעה שעשיתי. לפעמים אני מקבל סיוע מהאיגוד הבינלאומי של עורכי דין דמוקרטיים.
אני אוהב את העבודה שלי כי אני עושה את מה שאני רוצה לעשות; אני לוקח על עצמי את התיקים שאני מתלהב מהם. אני נלחם למען המדינה שלי ולמען החופש האישי שלי. אני לא חושב על העבודה הזו כקורבן אלא כחובה. אם אנו רוצים ששלום יהיה זכות יסוד, עלינו למסד אותה ולהגן עליה.
מדיאה בנימין הוא מייסד קבוצת הקבוצה www.codepink.org וקבוצת זכויות האדם www.globalexchange.org. היא הייתה בקוסטה ריקה עם קולונל בדימוס אן רייט בהזמנת מרכז השלום לחברים לדבר על ספרה לוחם: להרוג על ידי שלט רחוק.
