חג המולד של טרנצ'ים מאת ג'ון מק'קצ'ון

שמי פרנסיס טוליבר, אני בא מליברפול. לפני שנתיים המתינה לי המלחמה אחרי הלימודים. לבלגיה ולפלנדריה, לגרמניה עד כאן נלחמתי למען המלך והמדינה שאני אוהב. ״היה חג המולד בתעלות, שם היה תלול הכפור המרה כל כך, השדות הקפואים של צרפת היו עדיין, שום שיר חג המולד לא הושר משפחותינו שהיו באנגליה טוסטו אותנו באותו יום, הבחורים האמיצים והמפוארים שלהם כל כך רחוקים. שכבתי עם חבריי על האדמה הקרה והסלעית כשעל פני קווי הקרב הגיע צליל מוזר ביותר אומר שאני, "עכשיו תקשיב, אני בנים!" כל חייל התאמץ לשמוע בזמן שקול גרמני צעיר שר כל כך ברור. "הוא שר טוב, אתה יודע!" בן זוגי אומר לי בקרוב, בזה אחר זה, כל קול גרמני הצטרף להרמוניה התותחים נחו בשקט, ענני הגז לא התגלגלו יותר כשחג המולד הביא לנו הפוגה מהמלחמה ברגע כשהם הסתיימו והשהה יראת כבוד הושק "אלוהים תנוח, רבותיי" הכה כמה בחורים מקנט. הבא הם שרו "סטיל נכט". "הלילה השקט", אומר אני ובשתי לשונות שיר אחד מילא את השמים האלה "יש מישהו שבא לעברנו!" זעקת החזית זעקה כל המראות היו מקובעים על דמות אחת ארוכה שמשתרכת מצידם את דגל ההפוגה שלו, כמו כוכב חג המולד, המוצג על המישור ההוא. כל כך בהיר כשהוא, באומץ, צעד ללא חמוש אל תוך הלילה עד מהרה אחד אחד משני הצדדים נכנס לארץ הפקר ללא אקדח ולא כידון שנפגשנו שם יד ביד חלקנו איזה ברנדי סודי ואיחלנו אחד לשני בהצלחה ובבהייה משחק כדורגל מואר שנתנו להם לעזאזל סחרנו שוקולדים, סיגריות ותצלומים מהבית הבנים האלה אבות רחוקים ממשפחות משלהם צעירים סנדרס ניגנו בקופסת הסחיטה שלו והיה להם כינור. להקת גברים סקרנית ולא סבירה זו. עד מהרה גנב עלינו אור היום וצרפת הייתה צרפת פעם נוספת עם פרידות עצובות התכוננו להתיישב חזרה למלחמה אבל השאלה רדפה כל לב שחי את הלילה המופלא הזה "את המשפחה של מי קבעתי בכוונתי?" היה חג המולד בתעלות שבהן הכפור, כל כך מר, היה תלוי בשדות הקפואים של צרפת בזמן ששרים של שלום הושרו קירות שהחזיקו בינינו כדי לדייק את עבודת המלחמה התפוררו ונעלמו לנצח שמי פרנסיס טוליבר, בליברפול אני גר בכל חג מולד שהגיע מאז מלחמת העולם הראשונה, למדתי היטב את הלקחים שאלה שקוראים היריות לא יהיו בין המתים והצולעים ובכל קצה הרובה אנחנו אותו הדבר