מאת דוד סוונסון
הערות בכנס דמוקרטיה במיניאפוליס על אוגוסט 5, 2017
הבוקר חילקנו עלונים בשדרות קלוג בסנט פול. נתקלנו במעטים שידעו מדוע קוראים לזה. פרנק קלוג היה גיבור במובן זה ששורש הוא גיבור. הוא היה מזכיר המדינה שלא היה בו אלא זלזול באקטיביזם של שלום, עד שפעילות השלום הפכה חזקה מדי, מיינסטרים מדי, בלתי ניתנת לפתרון. לאחר מכן שינה קלוג את השקפתו, סייע ליצור את הסכם קלוג-בריאן, וכפי שסקוט שפירא מציין בספרו הנפלא והמצוין, ניהל מסע פרסום נבזי ובלתי הוגן כדי לזכות בפרס נובל לשלום, במקום לאפשר לפרס להגיע לסלמון לוינסון, הפעיל שיזם והוביל את התנועה כדי להוציא מכלל אפשרות את המלחמה.
האמנה עדיין בספרים, עדיין החוק העליון של הארץ. זה אוסר במפורש וברור על כל מלחמה אלא אם כן בחרתם לפרש אותה, כמו שאכן עשו חלק מהסנאטורים שאישרו אותה, כמתירים בשקט מבלי להגדיר "מלחמה הגנתית", או אלא אם כן אתם טוענים שהיא בוטלה על ידי יצירת האומה המאוחדת. אמנה שהכשירה הן "מלחמה הגנתית" והן מלחמה שהוסמכה על ידי האו"ם (ההפך ממה שרוב האנשים חושבים ש"אמנה של האו"ם עשתה), או אלא אם כן אתה טוען (וזה נפוץ יותר ממה שאתה יכול לחשוב) שבגלל מלחמה קיים חוק איסור על מלחמה איסור לכן (נסה לומר לשוטר שבגלל שמהרת במהירות החוק נגד מהירות מופרז).
למעשה מתקיימות מלחמות רבות, שאינן מאושרות על ידי האו"ם, ועל פי הגדרתן - לפחות עם מפלגה אחת שלא נלחמת "בהתגוננות". הפצצות ארה"ב בשמונה מדינות בשמונה השנים האחרונות היו בלתי חוקיות במסגרת אמנת האו"ם. הפצצות שביתה ראשונה של מדינות עניות באמצע הגלובוס מהוות את האנטי-תזה להגדרה של מישהו "הגנתי". הרעיון שהאו"ם אישר לתקוף את אפגניסטן או מדינה אחרת שאינה עירק, שרוב האנשים מודעים לכך שהיא סירבה לאשר, הוא רק מיתוס עירוני. האישור על לוב היה למנוע טבח שמעולם לא איים, ולא להפיל את הממשלה. השימוש בזה האחרון הביא לסירובו של האו"ם לסוריה. ניתן להתווכח על התפיסה שעירק, פקיסטן, סומליה, תימן או הפיליפינים יכולים להסמיך צבא זר לנהל מלחמה על בני עמה, אך היא אינה מנוסחת בשום מקום בברית השלום או באמנת האו"ם. מה שמכונה "האחריות להגן" הוא רק מושג, בין אם אתה מסכים איתי ובין אם זה מושג צבוע ואימפריאליסטי; זה לא נמצא בשום חוק. אז אם אנחנו רק רוצים להצביע על חוק שהמלחמות הנוכחיות מפרות אותו, מדוע לא להצביע על אחד שאנשים שמעו עליו, כלומר אמנת האו"ם? למה לאבק את החוק שיושב אי שם בין השלבים הראשונים שהם מתעלמים ממך לשלבים של אז הם צוחקים עליך?
בראש ובראשונה כתבתי את ספרי כשהמלחמה מחוץ לחוק להדגיש את החוכמה, המיומנות, האסטרטגיה והנחישות של התנועה שיצרה את הסכם קלוג-בריאנד. חלק מאותה חוכמה טמון בעמדה שאותה ניסחו לוינסון ומחזיקים אחרים כי כל המלחמות, לא רק "מלחמה תוקפנית", צריכות להיות אסורות, סטיגמות והופכות בלתי נתפסות. מחזיקים אלה השתמשו לעתים קרובות באנלוגיה לדו-קרב, והצביעו שלא רק שנאסר על דו-קרב אגרסיבי, אלא שהמוסד כולו חוסל, כולל "דו-קרב הגנתי". זה מה שרצו לעשות למלחמה. הם רצו מלחמה והכנות למלחמה, כולל סחר בנשק, הסתיימו והוחלפו בשלטון החוק, מניעת סכסוכים, יישוב סכסוכים, ענישה מוסרית, כלכלית ואינדיבידואלית. הרעיון כי הם מאמינים בדרך כלל לאשרר את הברית, כשלעצמו, יסיים כל מלחמה הוא עובדתי כמו אמונתו של קולומבוס באדמה מישורית.
תנועת המחולקים הייתה קואליציה גדולה לא נוחה, אך כזו שסירבה להתפשר על הוצאת כל המלחמה לחוק (ככל הנראה רוב הפעילים המרכזיים ראו את השפה הברורה מאוד של האמנה, אך סביר להניח גם עד כמה הציבור צפה. זה). הוויכוחים של המתגרים היו לעתים קרובות מוסריים באופן שכיח הרבה פחות בעולם הציני והרווי של הפרסום של ימינו, בו הותנו הפעילים לפנות רק לאינטרסים אנוכיים.
לא משנה מה אתה עושה את החוכמה או את הנוכחות בפועל של חשיבה מלחמה הגנתית ב 1920s, אנחנו לא יכולים היום לשרוד את זה. חשיבה הגנתית צודקת או צודקת מאפשרת את ההוצאות הצבאיות שהורגו בראש ובראשונה על ידי הסטת משאבים מן הצרכים האנושיים והסביבתיים. קטעים זעירים של הוצאות צבאיות עלולים לשים קץ לרעב, למים טמאים, למחלות שונות ולשימוש בדלקים פוסיליים. מלחמה צודקת תיאורטית צריכה להיות כה רק כדי לגבור על עשרות שנים של הסחת הדעת הרצחנית הזאת של המשאבים, כמו גם על כל המלחמות הבלתי צודקות שהיא יוצרת, כמו גם על הסיכון ההולך ומתגבר של אפוקליפסה גרעינית שנוצרה על ידי מוסד המלחמה , שלא לדבר על הנזק שהמוסד עושה לסביבה הטבעית, חירויות האזרח, השיטור המקומי, הממשלה הייצוגית ועוד.
סיבה נוספת לזכור את קלוג-בריאן היא להבין את משמעותה ההיסטורית. לפני האמנה, המלחמה נתפסה כמשפטית ומקובלת. מאז הקמתה של המלחמה, המלחמה נחשבת בדרך כלל בלתי חוקית וברברית, אלא אם כן היא מתנהלת על ידי ארצות הברית. היוצא מן הכלל הזה הוא חלק מכך שחשבונות הטוענים כי המלחמה פחתה באופן דרמטי בעשורים האחרונים נראים לי מוטעים. חלקים אחרים של למה זה כולל מה שנראה ספירות פגום לקוי ושימושים אחרים משופעים של הסטטיסטיקה.
לא משנה אם אתה חושב שמלחמה הולכת ופוחתת - כמו שצורות אלימות די ברורות - אנו צריכים להכיר בבעיה מסוימת ולזהות כלים יצירתיים להתמודדות איתה. אני מדבר על ההתמכרות של ממשלת ארה"ב למלחמה. מאז מלחמת העולם השנייה, צבא ארה"ב הרג כ -20 מיליון בני אדם, הפיל לפחות 36 ממשלות, התערב בלפחות 82 בחירות זרות, ניסה להתנקש בחמישים מנהיגים זרים והטיל פצצות על אנשים בלמעלה משלושים מדינות. בזבזנות זו של הריגה פלילית מתועדת באתר DavidSwanson.org/WarList. בפריימריז הרפובליקניים בשנה שעברה שאל מנחה דיונים מועמד אם הוא מוכן להרוג מאות ואלפי ילדים חפים מפשע. קולות תקשורת אמריקניים חלשים אחרונים זעמו על הודעת הבית הלבן כי מעתה היא תילחם רק בצד אחד של המלחמה בסוריה, מלחמה שראש "הפעולות המיוחדות" האמריקאיות אמר בשבוע שעבר שהיא בלתי חוקית בעליל של ארה"ב להיות בה. .
כשאנשים רוצים להכשיר עינויים או מאסר ללא חוק או זכויות אדם לתאגידים, הם פונים לשוליים בהליכים בבית משפט, וטו מבוטל וכל מיני שטויות שאינם חוק. מדוע לא לקיים חוק שנמצא לצד השלום? ותיקים לשלום כאן בערים התאומות הובילו את הדרך לפרויקט זה, תוך שהם מקבלים תמיכה בברית לרשומת הקונגרס ויום פרנק קלוג שהוכרז על ידי מועצת העיר בשנת 2013.
הנה רעיון נוסף: מדוע לא לגרום למדינות שאינן מפלגות ברחבי העולם להיכנס ל- KBP? או לגרום לגורמים קיימים להצהיר מחדש על מחויבותם ולדרוש ציות?
או מדוע לא ליצור תנועה גלובלית להחליף או לתקן את האו"ם ואת בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית המשפט העולמי עם גופים דמוקרטיים גלובליים אמיתיים המסוגלים לדרוש ציות לשלטון החוק על ידי כל אומות העולם הרגילות בתוספת ארצות הברית גם כן? יש לנו את האמצעים ליצירת גוף גלובלי המייצג אוכלוסיות מקומיות ביחס לאוכלוסייה. איננו מוגבלים לאוסף של עמים כאמצעי להתגבר על לאומיות.
רוברט ג'קסון, התובע הראשי של ארה"ב במשפטי הנאצים בגין פשעי מלחמה ופשעים קשורים שנערכו בנירנברג, גרמניה, בעקבות מלחמת העולם השנייה, קבע סטנדרט לעולם, ובסס את העמדתו לדין בפשטות על הסכם קלוג-בריאן. "העוולות שאנו מבקשים לגנות ולהעניש", אמר, "היו כה מחושבות, ממאירות וכל כך הרסניות, עד שהציוויליזציה אינה יכולה לסבול את התעלמותן מכיוון שהיא אינה יכולה לשרוד את חזרתן." ג'קסון הסביר כי אין זה צדק של מנצחים, והבהיר כי ארצות הברית עצמה תגיש משפטים דומים אם אי פעם תיאלץ לעשות זאת בכוח בעקבות כניעה ללא תנאי. "אם מעשים מסוימים של הפרת אמנים הם פשעים, הם פשעים בין אם ארצות הברית עושה אותם ובין אם גרמניה עושה אותם", אמר, "ואנחנו לא מוכנים לקבוע כלל התנהגות פלילית נגד אחרים שלא היינו עושים להיות מוכן להפעיל נגדנו. "
מכיוון שהמחזיקים ובעלי בריתם מאז ומעולם מנסים להפוך את תעמולת התעמולה המלחמתית עד סוף כל המלחמה של וודרו וילסון, עלינו לנסות לעשות את אותו הדבר עם זו של ג'קסון.
כאשר קן ברנס מתחיל סרט דוקומנטרי על המלחמה האמריקאית בווייטנאם בכך שהוא מכנה אותה מלחמה שהתחילה בתום לב אנו צריכים להיות מסוגלים לזהות שקר וחוסר אפשרות. אנו לא מדמיינים אונס שהתחיל בתום לב, עבדות החלה בתום לב, התעללות בילדים החלה בתום לב. אם מישהו אומר לך שהתחילה מלחמה בתום לב, השתדל בתום לב להרוס את הטלוויזיה שלך.
