עם סיום הבנייה של שישה משטחי מסוקים חדשים, ההפגנות לסילוק הצבא מגיעות לגובה חום.
מאת ליסה טוריו, האומה
לפני שלושה שבועות, בנסיעה באוטובוס לטאקה, רובע קטן שעתיים צפונית לבירת אוקינאווה, נהה, הועבר עותק של כתבה בעיתון מקומי. "עוד טאקה באמריקה", נכתב בכותרת, מעל תצלום של Standing Rock Sioux צועד נגד צינור הגישה של דקוטה בצפון דקוטה. בראש העמוד, מישהו שרבט "מים זה החיים" בדיו אדומה. כשנסענו למרגלות הגבעות לאורך החוף, הכתבה עשתה את דרכה סביב האוטובוס - מאחורי, אישה אמרה לאחרת, "זה אותו מאבק בכל מקום."
פנינו לאזור האימונים הצפוני של צבא ארה"ב, הידוע גם בשם Camp Gonsalves, המשתרע על פני 30 קילומטרים רבועים של היער הסובטרופי של אוקינאווה. נוסד בשנת 1958 ומשמש ל"שטח ואקלים ספציפי הַדְרָכָה", הצבא האמריקני אוהב לקרוא לאזור האימונים "אדמת ג'ונגל לא מפותחת ברובה." מה שהם לא אוהבים להכיר הוא שהיער הוא ביתם של כ-140 כפריים, אלפי מינים מקומיים וסכרים שמספקים הרבה ממי השתייה של האי. למרות שתושבי אוקינאווה התנגדו זה מכבר לנוכחות ארה"ב בקבוצת האיים, מטרתם ביום זה הייתה למחות על בניית מערך חדש של משטחי מסוקים של צבא ארה"ב ביער של אזור הכשרה הצפוני, שהם רואים בו קדוש.
מאז 2007, תושבי אוקינאווה היו איסוף בטאקה כדי לשבש את בנייתם של שישה משטחי מסוקים עבור חיל הנחתים האמריקני, המגיעים כחלק מעסקה דו-צדדית משנת 1996 בין יפן לארה"ב. על פי ההסכם, צבא ארה"ב "יחזיר" 15 קילומטרים רבועים משטח האימונים שלו בתמורה למנחתים החדשים - תוכנית שלטענת האוקינואים רק תחזק את הנוכחות הצבאית האמריקאית באיים ותוביל להרס סביבתי נוסף.
ב-22 בדצמבר יתקיים א טקס רשמי לציון החזרת האדמה מאזור האימונים הצפוני ליפן. ראש הממשלה שינזו אבה התחייב להשלים את בנייתם של ארבעת מנחתי המסוקים הנותרים לציון האירוע, ונראה שהוא עמד בהבטחתו: מוקדם יותר השבוע הודיעו לשכת ההגנה של אוקינאווה והצבא האמריקני שהבנייה הסתיימה. אבל מגיני קרקע ומים שנכנסו לאתר הבנייה בשבוע שעבר הביעו ספק, ואמרו שהבנייה רחוקה מלהסתיים, והם מתכננים להמשיך בהפגנות שלהם בלי קשר. עבור תושבי אוקינאווה ובני בריתם, התנועה שלהם היא הרבה יותר מאשר עצירת בניית שישה משטחי מסוקים. מדובר בסילוק צבא ארה"ב מאדמות אבותיהם.
* * *
מ-1999 עד 2006, לפני שהחלה הבנייה על משטחי המסוקים, הגישו תושבי טאקה פעמיים בקשות לסוכנויות ממשלתיות לבחון את הפרויקט, תוך ציון האיום של מטוסי האוספריי המועדים לתאונות שטסו מעל יישוביהם. מטוסים אלה מיוצרים על ידי בואינג "משלבים את הביצועים האנכיים של מסוק עם המהירות והטווח של מטוס בעל כנף קבועה", ויש להם רקורד של התרסקות. (לאחרונה, אוספריי התרסק מול חופי אוקינאווה ב-13 בדצמבר.) אבל הממשלה התעלמה מבקשותיהם, ומבלי להתייחס אי פעם לדאגות האזרחים או לאפשר שימוע פומבי, החלה הבנייה ב-2007. להגן על אדמתם, תושבים פנו לפעולה ישירה לא אלימה זמן קצר לאחר מכן, התעמתו עם פועלים בשטח וחסמו כניסת משאיות זבל לאתרי בנייה. ב-2014, לאחר השלמת שני משטחי המסוקים הראשונים, עצרה הממשלה את הבנייה עקב ההפגנות. אבל הממשלה התקדמה בפרויקט ביולי השנה, וההפגנות התגברו בהתאם.
"אייב והצבא האמריקני נמצאים כאן כדי לכרות עוד עצים שלנו ולהרעיל את המים שלנו", אמרה לי איקו צ'ין, אישה ילידית מחוץ לשער הראשי כשביקרתי בהפגנות. לדבריה, משטחי המסוקים, ששניים מהם כבר שימשו לאוספרי, יסכנו את המאגרים המקיפים את אזור האימונים הצפוני.
לצבא ארה"ב יש מצב נורא שיא של זיהום האיים; המכונה "ערימת הזבל של האוקיינוס השקט" על ידי האמריקאים לאחר מלחמת העולם השנייה, האדמה, המים והאנשים של אוקינאווה הורעלו על ידי השלכת הצבא של כימיקלים רעילים מאוד כמו ארסן ואורניום מדולדל. מוקדם יותר השנה, השמיים יפן טיימס מצא כי תקני הבטיחות הרופפים של צבא ארה"ב בבסיס אחר באוקינאווה עלולים להאשים את זה נְגִיעוּת של אספקת המים המקומית.
"אף אחד לא יגן על הילדים העתידיים שלנו ועל המים שלהם מלבדנו", אמרה איקו צ'ין כשהיא צפתה בזוג שוטרים הולכים לאתר הבנייה. "היער הוא החיים עבורנו, והם הפכו אותו למגרש אימונים לרצח".
בתום מלחמת העולם השנייה, אוקינאווה הגיעה לשליטת ארה"ב כמעין גביע מלחמה. סדרת טלוויזיה משנת 1954 שהופקה על ידי צבא ארה"ב מְתוּאָר אוקינאווה בתור, "מעוז חיוני של העולם החופשי", למרות "גודלו הקטן ותכונותיו הלא מושכות". זה המשיך, "אנשיה... פיתחו תרבות מזרחית פרימיטיבית... האוקינאווים הידידותיים... אהבו את האמריקאים מההתחלה." בשנות ה-1950, חיילים אמריקאים תפסו אדמות אבות מחקלאים ילידים עם "דחפורים וכידונים" כדי לבנות בסיסים צבאיים ברחבי האיים, ושלחו אוקינאווים חסרי קרקע למחנות פליטים המנוהלים על ידי הצבא האמריקאי. במהלך מלחמת וייטנאם, אזור האימונים הצפוני הפך לא כפר מדומה לחיילים המתאמנים בפעולות נגד גרילה. ה-2013 תעודה כפר ממוקד מספר כיצד חלק מתושבי הכפר של טאקה, כולל כמה ילדים, נאלצו לשחק את התפקיד של חיילים ואזרחים דרום וייטנאמים במהלך אימונים בתמורה ל-$1 ליום. בשנת 2014, חייל נחתים לשעבר הודה כוחות ארה"ב ריססו את הסוכן אורנג' מסירה בטאקה, מה שהיה גם כן מצא ברחבי האי.
רק בשנת 1972, עשרים שנה לאחר נסיגת כוחות הכיבוש האמריקאים מיפן, האיים "הוחזרו" בחזרה לשליטה יפנית. עם זאת, אוקינאווה עדיין מארחת 74 אחוזים מבסיסי הצבא האמריקאי ביפן, למרות היותה רק 0.6 אחוז משטחה. מאז 2015, ממשלת יפן דחפה את בנייתו של בסיס נוסף של חיל הנחתים האמריקאי פנימה הנוקאו, מפרץ עשיר באלמוגים בצפון אוקינאווה, למרות הפגנות מסיביות נגד תוכנית ההעברה שנמשכת היום.
"אייב לא ייפגש עם העם האוקינאווי, אבל הוא יילך ויפגוש את טראמפ מיד", אמרה סאטסוקו קישימוטו, אישה ילידית שמגיעה למפגשים כבר למעלה משלוש שנים. "האיש הזה אפילו לא פוליטיקאי עדיין!" באותו יום, קישימוטו תפס את המיקרופון במושבים, וקרא לממשלת יפן להחזיר את הבסיסים ליבשת אם היא באמת זקוקה ל"הרתעה". "אנחנו לא נשאיר את גורלה של אוקינאווה לחבורה של פוליטיקאים בטוקיו", אמרה.
במאבק הארוך להגנת היער, המאהל גדל לכלול בני ברית מחוץ לאוקינאווה. זה הפך למקום של קהילה, שבו תושבי אוקינאווה ובני בריתם עומדים יחד נגד משטר יותר ויותר מיליטריסטי. במהלך אחד המפגשים, קבוצת פעילים מאינצ'ון שנלחמו בנוכחות הצבאית של ארה"ב בקוריאה ביקרה במאהל בהפגנת סולידריות. ביום אחר ישבו ניצולי האסון הגרעיני המתמשך בפוקושימה עם מגני קרקע ומים.
"אני חושב שיותר ויותר, אנחנו מאבדים מרחבי התנגדות במדינה הזו", אמר לי מסאקי אויאמה, מפגין שעבר ממחוז צ'יבה בקיץ שעבר. "תחושת הקהילה באוקינאווה אינה דומה לשום דבר אחר." בין העבודות החלקיות שלו, אויאמה עושה את מה שהוא מכנה "עבודה מאחורי הקלעים", נוהג בהסעות של מגיני קרקע ומים מנהא לטאקה ומעדכן מדיה חברתית למי שלא יכול להגיע למושבים. "יש לנו זכות להתנגדות, גם אם הלב שלנו נשבר".
שמרן שיש לו מורחב הצבא של יפן והשותפות שלו עם ארה"ב, שינזו אבה והממשל שלו רוצים נואשות להסתיר את ההתנגדות הזו. מאז חידוש הבנייה של ארבעת מנחתי המסוקים הנותרים ביולי, ממשלת יפן שלחה למעלה מ-500 שוטרי מהומות מרחבי המדינה כדי לשבור את ההפגנות השלוות. בנובמבר פשטה המשטרה על מרכז תנועת השלום באוקינאווה, ארגון אנטי-בסיסי שפעל בהפגנות ברחבי אוקינאווה, והשיגה מידע על המעורבים בהפגנות; הם עצרו את היו"ר שלה Hiroji Yamashiro ושלושה פעילים נוספים על ערימת בלוקי בטון כדי למנוע משאיות להיכנס לתחנת האוויר Futenma עוד בינואר. צבא ארה"ב ביצע גם מעקבים אחר מגיני הקרקע של אוקינאווה וכן עיתונאים שדיווחו עליהם, לפי מסמכים שהושג על ידי העיתונאי ג'ון מיטשל במסגרת חוק חופש המידע.
בישיבה התבוננתי בשוטרים, שרבים מהם נראו לא יותר מאשר בשנות העשרים לחייהם, זורקים את זקני האוקינאווה על הקרקע, מסובבים את זרועותיהם וצועקים באזניהם. באוקטובר היו שני קצינים נתפס במצלמה קוראת למגיני אדמה ילידים "דו-ג'ין," מונח גנאי המקביל ל"פרא" באנגלית, והשמצות גזעיות אחרות בטאקה. Fusako Kuniyoshi, מגן ארץ ילידים, אמר לי שהתקרית מגלמת את האופן שבו יפן וארצות הברית ראו את אוקינאווה ואנשיה לאורך ההיסטוריה. "הם חושבים שהם יכולים לבוא לכאן ולזלזל בנו כי אנחנו ילידים", אמרה. "ארצות הברית יודעת היטב שיפן לא תעמוד בשבילנו". אפליה, אומר קוניושי, שימשה תמיד ככלי ליישוב אוקינאווה. "אתה באמת יכול לראות את העולם כאן מטאקה."
מלחמה מתרחשת במוחם של האנשים באוקינאווה. כאשר יפן סיפחה לראשונה את ממלכת ריוקיו ב-1879, ממשלת מייג'י גזרה חוק אכזרי. מדיניות הטמעה על תושבי אוקינאווה - בדומה לאלה בקוריאה, טייוואן וסין תחת השלטון הקיסרי של יפן - שניסו לחסל את התרבות הילידית, כולל שפות הריוקיואן. כשיפן נכנסה למלחמת העולם השנייה, האיים הפכו במהירות לשדה קרב - לפי הערכות, כ-150,000 תושבים ילידים איבדו את חייהם בקרב על אוקינאווה, שנחשב לאחד הקרבות העקובים מדם בין יפן לארצות הברית.
"עד היום אני עדיין שואל את עצמי למה נשארתי בחיים", אמר קישימוטו. היא אמרה לי שהיא לא יכולה להתנער מתמונות המלחמה שהיא הייתה עדה לה בילדותה. "תמיד אשא באחריות לשרוד את המלחמה." חלק מהאחריות הזו משמעו להתנגד לשימוש המתמשך של אוקינאווה במלחמה בארה"ב. במהלך הפלישה האמריקנית לעיראק ואפגניסטן, למשל, שימשו הבסיסים הצבאיים באוקינאווה כשטחי אימונים ואחסון נשק. "אני כמעט בן שמונים עכשיו, אבל אני הולך להילחם כדי להגן על הארץ הזו כדי שהיא לא תשמש שוב למלחמה," אמר לי קישימוטו. "זו המשימה שלי."
בין אם הושלמה הבנייה במנחתים ובין אם לאו, המשימה הזו תימשך. ביום שלישי, שבעה כפריים מטאקה, כולל ראש המחלקה, ביקרו בלשכת ההגנה של אוקינאווה כדי לדרוש את נסיגת האוספריי. בסוף השבוע שעבר התאספו בהנוקו כ-900 מפגינים כדי לדרוש את נסיגת מטוסי חיל הנחתים האמריקני ולהתנגד לבניית משטחי מסוקים בטאקה והבסיס החדש בהנוקו. וההפגנות מחוץ לשער הראשי בטאקה לא מראים סימני עצירה.
לפני שישים שנה, ביוני 1956, יותר מ-150,000 תושבי אוקינאווה יצאו לרחובות בדרישה להחזיר את אדמות אבותיהם, תנועה שלימים נודעה בשם "המאבק בכל האי", או "שימאגורומי טוסו." תושבי אוקינאווה ובני בריתם נשאו איתם את התנועה לחזיתות של טאקא והנוקו. באחד הימים שבהם ביליתי במחנה גונסאלבס, חזרו מהיער כ-50 מגני קרקע ומים לאחר שהפריעו לפועלי הבניין באחד ממנחתי המסוקים. הם ערכו ישיבה מולם, והשעו בהצלחה את יום העבודה. אחד ממגיני הקרקע, עם מיקרופון בידו, אמר לקהל: "מלחמה מתנהלת ב-DNA של אייב". הקהל הריע. "ההתנגדות זורמת אצלנו!"
המאמר נמצא במקור ב-The Nation: https://www.thenation.com/article/can-indigenous-okinawans-protect-their-land-and-water-from-the-us-military/
