שני הצדדים טועים לחלוטין לגבי נאט"ו

מאת דוד סוונסון, World BEYOND War, פברואר 14, 2024

איך אפשר להתייחס ברצינות לכלי תקשורת - ואני לא מתכוון לזה רטורית - כשהם צועקים ששני בני ערובה שוחררו תוך שהם מוסיפים באותיות הקטנות שכמה עשרות פלסטינים סתם נהרגו בתהליך, כשהם מציעים שעיר של פליטים מורעבים יופצצו באופן ש"מגן על אזרחים", כאשר הם משווים תדלוק מלחמות ל"סיוע"?

חלק אחד מהתשובה הוא שהם מציגים ויכוחים סוערים בין עמדות מנוגדות בפראות. אין ספק שרק מדיה פתוחה וחינמית תאפשר זאת! בדרך כלל, הם צריכים לעשות זאת בכל תחומי המדיניות של תקציב קטן (כלומר, לא צבאי). המתנה של טראמפ לתעמולה תאגידית היא הכללת מדיניות חוץ בין תחומי הדיון. אבל, בדיוק כמו ברוב הדיונים האחרים, המאפיין המרכזי של דיוני מדיניות החוץ הוא ששני הצדדים מסכימים בתוקף על כל הנקודות הבסיסיות ומטעים את כולם.

"לחמש את טייוואן כדי לבנות למלחמה בסין כבר עכשיו" מתנגדת לדרישה לחמש את טייוואן כדי להיבנות למלחמה בסין כבר עכשיו.

"לצבא את הגבול של מקסיקו עכשיו" מתנגדת לדרישה לצבא את גבול מקסיקו קצת מאוחר יותר. ויכוח גדול!

"מהר יותר נשק חינם לרצח העם בעזה" מתנגדת לדרישה להאיץ עוד נשק חינם לרצח העם בעזה. אלא שההתנגדות העזה של רוב הציבור האמריקאי מתחילה לדלוף פה ושם. יש צורך להעביר את הפוקוס לגילו של ביידן, או אפילו לדבר על דרישה להפסקת אש תוך כדי אספקת הנשק, או בקיצוניות לדון באיסור מיותר על משלוחי נשק שכבר מפרים יותר חוקים מאשר חשבון בנק של טראמפ. הוויכוח משתולל!

אולם הוויכוח הגדול באמת הוא בנושא אוקראינה ונאט"ו. צד אחד (טראמפ ומי שמנסה להבין את הלוגוריה שלו) טוען שמיליטריזם הוא שירות ציבורי שכל אומה צריכה להשקיע בו לטובת העולם ובמידת היכולת הכלכלית של אותה מדינה, שהצטברות נשק לעולם לא מעוררת. מלחמות אלא רק למנוע אותן, שהפלישה הרוסית לאוקראינה נבעה ממיליטריזם מערבי לא מספיק, ושאין דרך לעולם טוב יותר הכולל שלטון חוק, דיפלומטיה, ניהול סכסוכים, פירוק נשק, הגנה אזרחית לא חמושה, הכללת רוסיה בנאט"ו, או ביטול נאט"ו. נגד זה מתמודד הצד השני (כמעט כל פרשן תאגידי) ששומר על אותו הדבר בדיוק בכל נקודה.

אז איפה הוויכוח? בזמן שטראמפ סילק דיפלומטים רוסים, הטיל סנקציות על פקידים רוסים, שם טילים כמעט על גבול רוסיה, שלח נשק לאוקראינה שאובמה סירב לשלוח כי זה עלול להוביל למלחמה עם רוסיה, לחץ על מדינות אירופה לבטל את עסקאות האנרגיה הרוסיים, עזב את הסכם איראן, קרע העלה את אמנת ה-INF, דחה את ההצעות של רוסיה לאיסור נשק בחלל ואיסור על מלחמת סייבר, הרחיב את נאט"ו מזרחה, הוסיף שותף נאט"ו בקולומביה, הציע להוסיף את ברזיל, דרש והניע בהצלחה את רוב חברות נאט"ו לקנות הרבה יותר נשק, הוציא עוד נשק גרעיני, הפציצו רוסים בסוריה, פיקחו על חזרות המלחמה הגדולות באירופה מזה חצי מאה (שכיום לא נותרו), גינתה את כל ההצעות לצבא אירופי, והתעקשו שאירופה תישאר עם נאט"ו - כל אלה נחשבים הגונים ומכובדים, אז עדיף שלא לדבר על, טראמפ גם אומר דברים כמו שהוא יעודד את רוסיה לעשות מה שהיא רוצה למדינות שלא שילמו את הכסף שהן חייבות לנאט"ו.

הוויכוח הוא לא על הרעיון של טראמפ להשתמש במלחמה כתשובה לכל הבעיות, אלא על הצעתו שרוסיה תנהל מלחמות. זה כמעט הדבר הגרוע ביותר שאפשר היה לומר אי פעם, לדעת רבים, כולל - אך בשום אופן לא מוגבל ל- רבים מאותם אנשים שעבורם "רצח העם הזה בסדר" היה אחד הגרועים ביותר. דברים שאפשר אי פעם לומר.

מאחר שזו חובתנו האזרחית להתעלם מהטעויות הנפשיות של ביידן, לפי שלושה - ספרו אותם - כתבות ביום שלישי ניו יורק טיימס, אני חושב שאנחנו צריכים גם להתעלם, או לפחות לא להיות אובססיביים לחלוטין, מהעובדה שלטראמפ אין מושג איך נאט"ו עובד, שהעמלות המשולמות לנאט"ו קטנות וכולם משולמים, ושמה שהוא בעצם מדבר עליו הוא הרעיון שכל המדינה צריכה להוציא לפחות 2% מה"כלכלה" שלה על נשק (בעיקר נשק אמריקאי, כדי שטראמפ יוכל להתפאר במכירות מול מצלמות, כפי שנשיאים אחרים מתפארים בדלתיים סגורות).

כמובן לגבי הוויכוח אם צריך לעודד את רוסיה לנהל מלחמות, הצד של טראמפ טועה לחלוטין והצד השני מת נכון. אבל הסיבה לכך אינה, כפי שאומר ביידן, שמחויבות לנאט"ו היא "קדושה" או שטראמפ הוא "לא אמריקאי". טראמפ, כמובן, יותר "אמריקאי" בכך שהוא מאיים על מישהו אחר במלחמה בשם הצלת דולר אמריקאי. והתחייבויות לבריתות צבאיות אינן "קדושות". טראמפ טועה כשהציע לעודד מלחמות כי מלחמה היא מפעל מרושע, רצח המוני.

קהל "נאט"ו הוא מחויבות קדושה" מאיים כמובן גם במלחמה. המחויבות בהצטרפות לנאט"ו היא לא לומר דברים נחמדים על אירופה או לשנוא את רוסיה או להטיל סנקציות על רוסיה או להעמיד פנים שטראמפ מעולם לא הטיל סנקציות על רוסיה, או לקנות נשק, או לשלם דמי חוב. המחויבות היא להצטרף לכל מלחמה שכל חבר נאט"ו אחר נמצא בה, אם המלחמה הזו מתוארת כמגננה. לכן, אם רוסיה תתקוף חבר נאט"ו, המחויבות של ארה"ב היא לצאת למלחמה עם רוסיה, גם אם זה אומר מלחמה גרעינית וסוף החיים בכדור הארץ. החיים על פני כדור הארץ אינם "קדושים" ככל הנראה. או אם חברה בנאט"ו תוקפת את רוסיה אבל התקשורת המערבית טוענת שרוסיה התחילה את זה, או אם שתי המדינות תוקפות זו את זו בו זמנית, או אם פשיטות קלות יסלימו להתקפות גדולות יותר וכל צד יוכל לבחור איזו תקיפה מהווה תחילת מלחמה, אז ארה"ב יש מחויבות "קדושה" לשים קץ לחיים על פני כדור הארץ. זה אולי מכובד יותר מהקשקושים של טראמפ, אבל לא הייתי קורא לזה שפוי יותר. הייתי קורא לזה שיתוף בחשיבה של מחלת המלחמה.

טראמפ אינו טועה, כפי שמציעים חלק מכלי התקשורת בארה"ב, מכיוון שהוא לוקח קרדיט על הגברת הוצאות הנשק של חברות נאט"ו, בעוד שבמציאות חברות נאט"ו מוציאות יותר ויותר על הכנות למלחמה לפני שטראמפ היה נשיא, בעוד טראמפ היה נשיא, ומאז טראמפ היה נשיא. טראמפ טועה כי הוצאה יותר ויותר על הכנות למלחמה היא מפעל מרושע, רצחני המוני שמוביל לעוד מלחמות, תוך הוצאת כספים מבריאות, חינוך, פרישה, איכות הסביבה, דיור, מזון וכל מה ששווה לחיות עבורו. הרעיון שכל אחד באירופה אולי לא מטורף מלחמה שעושה טעינה חופשית, ואולי במקום זאת נותן עדיפות למשהו אחר מלבד הוצאות צבאיות נראה ממש בלתי מתקבל על הדעת על ידי שני הצדדים של הדיון האמריקאי על נאט"ו.

כאשר נאט"ו תחגוג 75 שנים לעצמה בוושינגטון הבירה ביולי, חלקנו נגיד לא לנאט"ו וכן לשלום, מבלי להצטרף לאף אחד מהצדדים של הדיון הנפוץ. לִרְאוֹת https://nonatoyespeace.org