מאת דוד סוונסון, World BEYOND War, מרץ 3, 2021
שר החוץ האמריקני, ותומך במלחמות בעירק, לוב, סוריה ואוקראינה, איש שגיבה פעם בחלוקת עירק לשלוש מדינות, תומך שלא באמת סיום מלחמות אינסופיות, מייסד סוחר דלת מסתובבת ברווחים חסרי בושה מקשרי הממשלה עבור חברות הנשק WestExec Advisors, אנטוני בלינקן עשה נאום ביום רביעי זה היה ממש תערובת, שכן מבחני רורשאך רבים הם בפוליטיקה האמריקאית. מי שרוצה לשמוע שלום שמע זאת, אני בטוח. אלה שרצו לשמוע מלחמה עשו זאת, ללא ספק. אלה שמנסים להבין מה באמת קורה שמעו גם רמזים לשלום וגם מחויבות איתנה למיליטריזם פרוע מחוץ לשליטה שמבטיח הסטת משאבים קטלנית וסיכון משמעותי למלחמה גדולה.
הנאום היה מלא ב"ביטחון לאומי "וב"חידוש כוחה של אמריקה" וטענות מתעקשות שרק ארצות הברית יכולה "להנהיג" את העולם. אבל לא היו שום איומים, שום התרברבות במאות מיליארדי עסקאות נשק עם משטרים זרים אכזריים שכבר נעשו, לא הבטחות "להרוג את משפחותיהם", ואפילו לא ברכת אלוהים של הכוחות בסיום.
בלינקן פתח בהצעתו כי דיפלומטים לא עשו עבודה מספיק טובה בכדי לחבר את מדיניות החוץ לאינטרסים של אנשים בארצות הברית. בסוף הנאום עדיין לא היה ברור לי אם הוא מתכוון שיש צורך ביחסי ציבור שונים או בחומר אחר. היה ברור שהוא כן לֹא ממליץ לתקשורת בארה"ב או לציבור האמריקני להתעניין יותר בשאר העולם מכיוון ששאר העולם חשוב.
בלינקן טען כי ההסכם האיראני מנע מאיראן לפתח נשק גרעיני, מה שמרמז כנראה על אינטרס מתמשך לא להרוס כל סיכוי להצטרף מחדש לאותו הסכם, ובו זמנית להציע הבנה כוזבת לחלוטין של מה שהיה ומה מעורב, כישלון שגורם ההצטרפות להסכם קשה ביותר. במציאות, ההסכם לא מנע מאיראן לעשות דבר שהיה בכוונתה לעשות, אלא מנע מממשלת ארה"ב לפתוח במלחמה. ההסכמה הדו-מפלגתית של ארה"ב לאי הבנה זו מזכירה את הנשייה המחויבת לטראומה האיראנית בשנת 1951 שהובילה לכך שהנשיא קרטר הכניס את השאה לארצות הברית בשנת 1979. אמריקנים טובים בשנת 1979 ידעו שההומניטריות היא טובה, נאמנות לחברים הייתה טובה, איראן הייתה מדינה מעט חסרת משמעות אי שם על פני כדור הארץ שצריכה להישמע למשאלות ארה"ב מטעמה, יש להימנע ממלחמות גדולות אם "אפשרי", ואין להזכיר או לחשוב על מכירת נשק למלכים ובריונים אכזריים. הם היו מעריכים כל מילה שאמרה בלינקן ביום רביעי והיו חסרי מושג שיש משהו לא בסדר במילים של בלינקן כמו לפני עשרות שנים.
בלינקן התרברב כי משטר אובמה קירב את העולם לטיפול בשינויי האקלים. זה מצביע על עניין מסוים בהתמודדות עם שינויי האקלים, כמו גם נכונות לשקר בוטה על ההיסטוריה האמריקנית של חבלה בהסכמים כאלה (ולעולם לא להזכיר את הדרת הצבא מהם). זה לא משנה רק בגלל שהאמת נחמדה, ולמעשה נראה כי אחד מארבעת הדברים שביידן מכנה אחר כך כ"ערכים "שהוא חושב בראשו בכל פעם שהוא אומר" ערכים ", אלא גם בגלל היכולת הייחודית לכאורה של ממשלת ארה"ב. להפגיש את ממשלות העולם לטובת הכלל ולטובת ארה"ב היא הצדקה העיקרית של בלינקן להטיל רצונות ארה"ב על כל האחרים.
"העולם לא מארגן את עצמו," אמר, ואף פעם לא הזכיר את קיומם של האומות המאוחדות, בית הדין הפלילי הבינלאומי שנגדו הוא מטיל סנקציות במעשה אולי חסר החוק ביותר המתנהל כיום בעולם, או עצם הרעיון של אמנה (ארה"ב הינה צד בפחות חוזים גדולים לזכויות אדם מאשר כל מדינה אחרת על פני כדור הארץ).
בלינקן מזהיר שאם ארה"ב לא "תוביל", מדינה אחרת או שיהיה כאוס. הוא מתעקש כי על ארה"ב "להוביל" כדי לקבל את דרכה, ושכל האחרים חייבים "לשתף פעולה", אך הרעיון לשתף פעולה באופן הוגן באמצעות מוסדות בינלאומיים לעולם לא זוכה לאזכור. בנשימה הבאה מבטיח בלינקן כי ארצות הברית תמשיך להחזיק בצבא החזק ביותר בעולם, ומסביר ש"דיפלומטיה "תלויה בכך.
לאחר מכן בלינקן מונה שמונה דברים שהוא רוצה לעשות.
1) התמודד עם COVID. שום אזכור של הרחקת הרווחים ופעולה למען האינטרס הציבורי. שפע של הבטחות לחזות מגפות עתידיות, אך לא הברה אחת לגבי בחינת מקורותיה של זו.
2) לטפל במשבר כלכלי ואי שוויון. דיון בנושאים מקומיים שאינם קשורים למשרד החוץ, בתוספת הבטחה כי הסכמי סחר עתידיים של חברות יהיו הוגנים כלפי העובדים. מי לא שמע את זה בעבר?
3) בלינקן מזהיר כי על פי בית החירות דמוקרטיה נמצאת בסכנה. אך הוא אינו מזכיר כי 50 הממשלות המדכאות ביותר על פי בית החירות כוללות 48 כאלה חמושים, מאומנים ו / או ממומנים על ידי צבא ארה"ב. בלינקן מציע כי ארה"ב עצמה תהפוך לדמוקרטית יותר כדי שסין ורוסיה לא יוכלו לבקר אותה, וכדי שארצות הברית תוכל "להגן על הדמוקרטיה ברחבי העולם בשנים הבאות." לעזאזל. תסתכל החוצה, עולם.
מאוחר יותר בלינקן מסוגל להציע שאפשר למעשה לעודד דמוקרטיה לדוגמא. נראה שזה היה כמעט מחשבה אחרונה. אבל אז הוא אומר את זה:
"אנו נתמרץ את ההתנהגות הדמוקרטית, אך לא נקדם את הדמוקרטיה באמצעות התערבויות צבאיות יקרות או על ידי ניסיון להפיל משטרים אוטוריטריים בכוח. ניסינו את הטקטיקות האלה בעבר. ככל שכוונתם טובה, הם לא עבדו. הם העניקו לקידום הדמוקרטיה שם רע והם איבדו את אמון העם האמריקני. אנו נעשה דברים אחרת. ”
זה נשמע ממש נחמד. אך הבטחת הבטחות לאחר וכבר שבירתם מעליבה את האנשים האחראים כביכול ל"דמוקרטיה "של ארה"ב. קיבלנו הבטחה מופרכת על אפגניסטן, הבטחה שבורה באמצע הדרך ולא ברורה על תימן, שום תנועה על העברת הוצאות צבאיות לפרויקטים שלווים, הבטחה שבורה על הסכם איראן, עסקאות נשק לדיקטטורות אכזריות כולל מצרים, המשך התחממות בסוריה, עירק, איראן, סירוב להוציא חיילים מגרמניה, ותומכים בהפיכה צפויה בוונצואלה (כאשר בלינקן תומך בגלוי בהפלת ממשלת ונצואלה באותו יום ממש כשהוא מבטיח שלא יחולפו עוד שינויים במשטר), מינוי של אנשי מחמם רבים לתפקיד גבוה , המשך הסנקציות נגד בית הדין הפלילי הבינלאומי, המשך חיזור אחר הדיקטטור המלכותי הסעודי, ללא העמדה לדין של פשעי מלחמה כלשהם לפני ביידן, המשך פטור למיליטריזם מהסכמי אקלים וכו '.
וצפה תמיד בתארים, כמו "יקר". אילו התערבויות צבאיות מסווג בלינקן כלא יקר?
4) רפורמת הגירה.
5) עבוד עם בעלי ברית ושותפים מכיוון שהם מכפילי כוח צבאי (למלחמות שלא יתנהלו).
6) התמודד עם האקלים (או אל תעשה) אליו 4% מהאנשים בארצות הברית תורמים 15% מהבעיה על פי בלינקן, שמצהיר מיד כי הנהגת דוגמה לא תועיל שום דבר במקרה זה.
7) טכנולוגיה.
8) אתגר סין הגדול. בלינקן מכנה את רוסיה, איראן וצפון קוריאה כאויבות מוגדרות, אך לדבריה אף אחת מהן אינה משתווה לסין כאיום על המערכת ה"בינלאומית "המנוהלת על ידי ארה"ב. הוא משלב את הרווחה הכלכלית עם התוקפנות הצבאית, שלא יכולה להיות טובה.
לאחר קטלוג האינטרסים וההבטחות והמחשבות האלה, בלינקן מצהיר כי ארצות הברית לעולם לא תהסס להשתמש בכוח צבאי כמו בשבוע שעבר בסוריה - אלא רק בהתאם לערכים האמריקניים. קצת אחר כך הוא נותן רמז מה יכול להיות, תוך שהוא שם ארבעה דברים: זכויות אדם, דמוקרטיה, שלטון החוק ואמת. אך האם לא היה נכון יותר להודות כי אמנת האו"ם הופרה על ידי תקיפת סוריה, פעולה שהציבור האמריקני מעולם לא זכה להכביד עליה, וכי לבני האדם הזכות לא להתפוצץ?
אני נזכר בבחירות בארה"ב בשנת 2006. סקרי היציאה בשנת 2006 הראו באופן גורף שהנושאים העיקריים הם המלחמה. זה היה המנדט הלאומי המובהק ביותר של נושא אחד שהציגו סקרי בחירות ויציאה וסקרים לפני הבחירות. הציבור האמריקני נתן לדמוקרטים את הרוב בשני בתי הקונגרס כדי לסיים את המלחמה בעירק.
בחודש ינואר 2007 הופיע מאמר ב וושינגטון פוסט בו הסביר רהם עמנואל כי הדמוקרטים ימשיכו (למעשה, ידרדרו) את המלחמה בה נבחרו כדי לסיים כדי להתמודד "נגדה" בשנת 2008, וזה מה שעשה אובמה. הוא "התנגד" למלחמה בנאומי כינוס תוך שהוא אומר לעיתונאים שימשיך.
כל זה מצביע על כך שתוכלו לבחור מדיה מסוימת להמונים המבולבלים ואמצעי תקשורת אחרים לאליטות הידועות, ולא תצטרכו לשמור סודות. אבל באוקטובר הייתה תקלה קלה. כריס מתיוס שאל על כל התצוגה, ורם נאלץ לְעַקֵם BS שלו קצת. ובכל זאת, לאף אחד לא ממש אכפת. כעת ראם צפוי להצטרף לצוות של בלינקן כשגריר בסין או ביפן. אני משאיר אותך עם הייקו:
שלח את רהם ליפן
הוא מגן על שוטרי הרוצחים
חיילים אמריקאים זקוקים לו
