מאת רוברט קוהלר, פלאי נפוצים.
לפעמים התקשורת המאולפת והצייתנית שלנו מעלה פיסת אמת. לדוגמה:
"בכירים אמריקאים חזו שפגיעת הטילים תגרום לשינוי משמעותי בחשבון של אסד, אבל התקיפה האמריקאית נראתה סמלית במציאות. בתוך 24 שעות מהתקיפה, קבוצות מעקב דיווחו שמטוסי קרב שוב ממריאים מבסיס האוויר המופצץ "שעיראט", הפעם כדי לתקוף עמדות של המדינה האיסלאמית".
פסקה זו ב-א וושינגטון פוסט הסיפור מתייחס, כמובן, ל-59 טילי השיוט של טומהוק שדונלד טראמפ זכה לשבחים כאלה על שיגור נגד סוריה ב-7 באפריל. לפתע הוא היה המפקד העליון שלנו, ניהל מלחמה - או, טוב. . . ניהול "מציאות סמלית", מה שזה לא אומר, בעלות (עבור הטילים) של אולי 83 מיליון דולר ושינוי.
ואם כבר מדברים על "עלות": מאז, תקיפות אוויריות של קואליציה בראשות ארה"ב פגעו בכמה כפרים סוריים, הרגו לפחות 20 אזרחים (רובם ילדים) ופצעו עשרות נוספים. וארגון Human Rights Watch פרסם זה עתה דו"ח בן 16 עמודים המפריך את ההצדקה הרשמית של ארה"ב למסגד שהפציץ ליד חאלב לפני חודש, שהרג עשרות אזרחים בזמן שהתפללו.
"נראה שארה"ב טעתה בכמה דברים במתקפה הזו, ועשרות אזרחים שילמו את המחיר". כך אמר אולה סולבנג, סגן מנהל מצבי חירום של Human Rights Watch, כפי שצוטט על ידי ה- סוכנות ידיעות AP. "הרשויות בארה"ב צריכות להבין מה השתבש, להתחיל לעשות שיעורי בית לפני שהם יוצאים להתקפות ולוודא שזה לא יקרה שוב".
שימו לב, צבא ארה"ב: מה שהשתבש הוא שהפצצות לא משיגות כמעט כלום, חוץ מלפלוט מוות, פחד ושנאה. הם לא עובדים. מלחמה לא עובדת. זו האמת שהכי מתעלמים ממנה במאה ה-21. האמת השנייה שהתעלמה ממנה היא שאנו יכולים ליצור שלום ללא אלימות, באמצעות עבודה קשה, סבלנות ואומץ. ואכן, האנושות כבר עושה זאת - בעיקר, כמובן, מעבר למודעות של התקשורת הארגונית, שאינה עושה אלא להנציח את מה שוולטר ווינק כינה מיתוס האלימות הגואלת.
"בקיצור", כותב ווינק ב-The Powers That Be, "המיתוס של אלימות גאולה הוא סיפור ניצחון הסדר על הכאוס באמצעות אלימות. זוהי אידיאולוגיית הכיבוש, הדת המקורית של הסטטוס קוו. האלים מעדיפים את אלו שכובשים. לעומת זאת, מי שכובש חייב לקבל את חסד האלים. . . . שלום באמצעות מלחמה, ביטחון באמצעות כוח: אלו הן אמונות הליבה הנובעות מדת היסטורית עתיקה זו, והן מהוות את הסלע האיתן שעליו מושתתת מערכת השליטה בכל חברה".
זן כוחות שלום לא אלימים וארגונים אמיצים אחרים לבניית שלום ברחבי כדור הארץ.
מאז 2002, NP מכשירה, פורסת ומשלמת לאנשי מקצוע לא חמושים להיכנס לאזורי מלחמה על הפלנטה הבעייתית הזו, ובין היתר, להגן על אזרחים מפני האלימות וליצור תקשורת מכרעת על פני קווים דתיים, פוליטיים ואחרים שמפלגים פלגים לוחמים. נכון לעכשיו, לארגון יש צוותי שטח בפיליפינים, דרום סודן, מיאנמר והמזרח התיכון, כולל סוריה - שם יש לו מענק לשלוש שנים מהאיחוד האירופי לעסוק בהגנה על אזרחים.
המייסד השותף של NP, מל דאנקן, שהרהר לפני כמה ימים על מטח הטילים האחרון, חסר התכלית לחלוטין של הנשיא בסוריה - והעלות שלעולם אינה חלק מהדיווח - אמר לי, בלשון המעטה, באנדרסטייטמנט עז, שאם סוג כזה של כסף במקום זאת, הושקעו בארגונים המעורבים בעבודת תיווך חוצה קווי סיעות ובהגנה על אזרחים, "היינו רואים תוצאה שונה בהרבה".
בלי ידיעת התקשורת חסרת הדעת, יש אלפי אנשים בסוריה שעושים עבודה כזו. עם זאת: "בשום מקום בתקשורת", אמר, "אנחנו לא רואים אנשים שעשו עבודה לבניית שלום שקיבלו שמיעה מכבדת כלשהי".
וכך, פעולה צבאית אלימה מדווחת בלי סוף ונדונה כאפשרות היחידה, לפחות בכל מקום שלארצות הברית ולבעלי בריתה ולאויביה יש אינטרסים להגן. ומיתוס השליטה - מיתוס האלימות הגאולה - מונצח בתודעה הקולקטיבית של רוב העולם. שלום הוא משהו שנכפה מלמעלה ומתקיים רק באלימות והטחת עונש. וכשיש משא ומתן, האנשים היחידים ליד השולחן הם החבר'ה עם הרובים, שככל הנראה מייצגים את האינטרסים שלהם הרבה יותר מכל אינטרס קהילתי.
כמו כן, חסרות ברוב המשא ומתן לשלום נשים. "האינטרסים שלהם", כמו בטיחות ילדיהם, מצטמצמים בקלות רבה ומתעלמים מהם. אבל מה שאנחנו צריכים זה "השתתפות מלאה של נשים", ציין דאנקן. "אם יש נשים מעורבות מלאה בתהליך המשא ומתן לשלום, הסיכוי לשלום מתקדם מאוד".
יתר על כן, בטיחותן והישרדותן של נשים עצמן, שלא לדבר על חירותן, הן עוד נפגע מלחמה שבדרך כלל מתעלמים ממנו או מתנערים ממנו. רק דוגמה אחת, מ UNwomen.org: "במדינות סכסוך ופוסט סכסוך, תמותת האמהות גבוהה בממוצע פי 2.5. יותר ממחצית ממקרי המוות של אמהות בעולם מתרחשים במדינות מושפעות סכסוך ושבריריות, כאשר 10 המדינות בעלות הביצועים הגרועים ביותר בתמותת אמהות, כולן מדינות סכסוך או שלאחר סכסוך".
לפי אתר האו"ם, העלות המשוערת הכוללת של אלימות ברחבי העולם לשנת 2015 הייתה 13.6 טריליון דולר, או "יותר מ-1,800 דולר ארה"ב לאדם על פני כדור הארץ".
הטירוף שבדבר הזה נוגד את ההבנה. לפני חצי מאה, מרטין לותר קינג ניסח זאת כך: "עדיין יש לנו ברירה היום: דו-קיום לא אלים או השמדה משותפת אלימה".
