מאת דוד סוונסון
ממשלת ארה"ב יצרה כעת כתבות חדשותיות רבות ופרסמה מספר "דיווחים" שמטרתם לשכנע אותנו שוולדימיר פוטין אשם בהפיכתו של דונלד טראמפ לנשיא. כלי התקשורת בארה"ב הודיעו לנו בצייתנות שהתיק הוגש. מה שנעשה הוא המקרה לכתיבת סיקור חדשותי משלך. ה"דיווחים" מ"קהילת המודיעין" אינם ארוכים יותר מה ניו יורק טיימס ו וושינגטון פוסט מאמרים עליהם. למה לא פשוט לקרוא את הדוחות ולנתק את האדם האמצעי?
אל האני ניו יורק טיימס קורא לדו"ח האחרון "מחורבן ומפורט באופן מפתיע" לפני שהודה מאוחר יותר באותו מאמר "חדשות" שהדו"ח "לא הכיל מידע על האופן שבו הסוכנויות אספו את הנתונים שלהן או הגיעו למסקנותיהן". מבט מהיר על לדווח בעצמו הייתה מבהירה לך שהיא לא מתיימרת להציג שמץ של ראיות לכך שרוסיה פרצה מיילים או שימשה מקור לוויקיליקס. עם זאת, חברת הקונגרס, ברברה לי, הכריזה שהראיות בדו"ח נטול הוכחות זה "מכריעות". במה מתקדמים צריכים להאמין, חברת הקונגרס הטובה ביותר שיש לנו או העיניים השקרניות שלנו?
כביכול הראיות פורסמו ברבים והן מכריעות, אבל נסה למצוא אותן ותצא יבש. תשאל למה, ויגידו לך את זה כמובן לא ניתן לפרסם את הראיות, מכיוון שהדבר עלול לחשוף כיצד ממשלת ארה"ב הגיעה למידע. עם זאת, אותה ממשלה מאכילה את התקשורת האמריקנית בסיפור שהיא יירטה תקשורת של בכירים ברוסיה מיד לאחר הבחירות בארה"ב, שחוגגה את ניצחונו של טראמפ. האם הסיפור הזה לא הסתכן? ממשלת ארה"ב מאכילה את התקשורת האמריקאית (במיוחד את העיתונות ה"חופשית" של ה וושינגטון פוסט שהבעלים שלו מרוויח יותר כסף מה-CIA מאשר מה- וושינגטון פוסט) שרוסיה פרצה את אספקת החשמל של ורמונט, ובגלל שזו הייתה טענה שיכולה להיבדק על ידי גורם בלתי תלוי - השיטות הסודיות של ה-CIA התבררו במהירות כאלו: הן פשוט המציאו את העניין.
אם תקראו את ה"דיווחים" שממשלת ארה"ב מפרסמת, ותבינו שהמונח "הערכת" הוא מילה נרדפת ל"לטעון ללא ראיות", מהר מאוד יתברר כי דיווחים על המניעים של הרוסים לפשעיהם לכאורה (כמו כמו גם על פעולותיהם הציבוריות הלא-פליליות, כמו ניהול רשת טלוויזיה) הם ניחושים גרידא. מתברר גם שממשלת ארה"ב אפילו לא טוענת שיש לה ראיות לכך שרוסיה הייתה מקור לוויקיליקס. ועם קצת עזרה, זה אמור להתברר לכל אחד שממשלת ארה"ב אינה טוענת שיש לה ראיות ממשיות לכך שממשלת רוסיה פורצת מיילים דמוקרטיים.
אפילו ה-NSA יתחייב רק לאמון "מתון" במה שמיליוני דמוקרטים יערכו כעת את חייהם (ואולי את חייהם של כולם). המומחה לשעבר של ה-NSA בנושא זה ויליאם ביני נשבע שהטענות הן שטויות מוחלטות. כתובות IP שהופקו כראיות כביכול מתבררות לפחות במקרים רבים כלא קשורות לרוסיה כלל, ועוד פחות מכך לממשלת רוסיה.
כאשר "17 ארגוני המודיעין" מחברים את המוח הקולקטיבי שלהם בשווי מיליארדי דולרים ומדווחים על כל דבר שזמין לציבור, הם נוטים לטעות. העובדות על רשת הטלוויזיה של רוסיה ב"דוח" האחרון הזה מטעות בזיהוי אנשי הצוות, מתארות תוכניות ישנות כחדשות ומבזבזות תאריכים על ידי אי זיהוי שבחלקים מסוימים של העולם אנשים רשומים יום לפני החודש. עם זאת, אנו אמורים להאמין שכל מה שהם אומרים על נושאים שאינם זמינים לציבור חייב להיות נכון - למרות שהוכח כשקרי שוב ושוב במשך עשרות שנים.
ויקיליקס, שמעולם לא טענה שיש לעיראק נשק להשמדה המונית, מעולם לא טענה שקדאפי עומד לבצע טבח, מעולם לא שלח טילים ממל"טים לחתונה או בית חולים בודדים, מעולם לא רקחה סיפורים על תינוקות שנלקחו מחממות, מעולם לא פישלה את טענותיו על התקפות נשק כימי או ההפלה של מטוסים, ולמעשה מעולם, ככל הידוע לנו, לא ניסתה לשקר לנו בכלל, אומרת שרוסיה לא הייתה המקור שלה. ברור שג'וליאן אסאנג' לא חושב שרוסיה השתמשה במישהו אחר כדי להעביר לו מידע. יכול להיות שהוא טועה. אבל קרייג מאריי, דיפלומט בעל מוניטין כוכבים של כנות, טוען שהוא מכיר לפחות מקור אחד ומציב אותם ב-NSA או במפלגה הדמוקרטית.
כמובן, חשבון חלופי סביר אינו הכרחי כדי להכיר בכך שלממשלת ארה"ב אין ראיות התומכות בחשבונה. אבל העובדה היא שהתרחישים של מאריי ושל רבים אחרים הם סבירים לחלוטין. צריך להמתין לראיות לפני שמצהירים על אחת מהן עובדה. אבל אנחנו יכולים להמשיך ולהכריז על הסיפור של ה-CIA פחות ופחות סביר עם כל יום שעובר. חושפי שחיתויות של NSA כמו ביני מאמינים שאם הסיפור הזה היה אמיתי ל-NSA היו הוכחות לכך. אפשר להניח שאם ל-NSA היו ראיות לכך, מתווה כלשהו של הראיות הללו היה מתפרסם עד עכשיו, ולא כל השטויות, השטויות והייחוסים הכוזבים חסרי היכולת של כתובות IP לרוסיה וכו'.
ככל שכל חזיר מבושם חדש של דיווח מתפרסם במזבלות חדשות שישי בערב, אנחנו יכולים להתקרב עוד יותר להכרזה שאמנם ממשלת רוסיה אכן עשתה דברים הרבה יותר גרועים, אבל היא לא עשתה זאת.
למעשה, הדו"ח האחרון לא מביא רק עדות לפריצה ולספק לויקיליקס. היא גם מנסה לשנות את הנושא לדברים שרוסיה עשתה בגלוי ובפומבי, שאיש לא חולק עליהם, אבל סוכנויות "הביון" עדיין מצליחות לדפוק את כל הפרטים. פעם, בלי צחוק, הזמנתי סוכן CIA לשעבר לדבר באירוע בקניון הלאומי בוושינגטון הבירה, והבחור איחר כי הוא לא הצליח למצוא אותו.
ההאשמות נגד רוסיה בדו"ח ה"מכריע" האחרון כוללות: העדפת הצעות לעבוד עם רוסיה על פני הצעות לבניית עוינות (מזעזעת!), וניהול רשת טלוויזיה שאנשים רבים בארצות הברית בוחרים לצפות בה (הזעם! כמה קפיטליסטי !). ורשת הטלוויזיה מואשמת בכך שהיא מעודדת את בחירתו של טראמפ - כאילו התקשורת הבריטית לא הייתה מרייעה לזו של קלינטון - כאילו התקשורת האמריקנית לא מרייעה למנצחי בחירות בחו"ל כל הזמן. רשת זו, RT, מואשמת גם בסיקור מועמדים של צד שלישי, פריקה, כיבוש, דיכוי קולות, פגמים במערכת הבחירות בארה"ב ונושאים אסורים אחרים.
ובכן, למה אתה חושב שאנשים צופים בזה? אם התקשורת בארה"ב נותנת זמן טוב למועמדים של צד שלישי, האם אנשים יצטרכו לפנות למקום אחר כדי ללמוד עליהם? אם ניתן היה לסמוך על התקשורת האמריקאית שלא תטען שדו"ח של ממשלת ארה"ב היה "מזיע" באותו מאמר שיודה מאוחר יותר שהוא נטול ראיות, האם אנשים בארה"ב יחפשו מקורות מידע חלופיים? אם התקשורת בארה"ב הייתה מאפשרת דיווח כנה על Occupy או Fracking, אם היא הייתה פותחת את עצמה למגוון רחב של נקודות מבט ודיונים, אם היא מאפשרת ביקורת רצינית על מדיניות ממשלת ארה"ב הנתמכת על ידי שתי המפלגות הגדולות, האם אנשים היו מתעבים אותה כמו שהם לַעֲשׂוֹת? האם אנשים יעודדו כששושן פאשיסטי כמו טראמפ יגנה את התקשורת? האם הזוועות של התקשורת האמריקאית, בשילוב עם זמן השידור החופשי המדהים שהעניקה לטראמפ, אינה מטרה הוגנת להאשמה בהפיכתו לנשיא?
כשאני הולך ל-RT ומציע שארצות הברית תסיים את כל המלחמות שלה, ושגם רוסיה תעשה זאת, אני מוזמן לחזור. הרשת האמריקנית האחרונה שהצטרפה אליה הייתה MSNBC, והתנגדתי למלחמה בארה"ב ולא שמעו ממנה שוב. אולי רוב האנשים שצופים בתקשורת בארה"ב לא ממש מבינים שאין קולות נגד המלחמה, אין קולות שבאמת רוצים לבטל את המלחמה. עם זאת, רוב האנשים מרגישים שמשהו חסר, בנושא זה וברוב הנושאים. יש הרבה ויכוחים כביכול בתקשורת בארה"ב, ובכל זאת מודעות עמומה - או בוהקת - בקרב הצופים והקוראים שהוויכוח מוגבל מאוד.
הנה דוגמה קרובה: מי שחשף לציבור האמריקאי ראיות נוספות לכך שהמפלגה הדמוקרטית הטתה את הפריימריז שלה נגד ברני סנדרס עשה לכולנו טובה. מי שעדיין רצה להצביע להילרי קלינטון (שברור שהיה רוב אם לא כל האנשים שעשו זאת קודם לכן) עדיין יכלו לעשות זאת. אבל כל מי שאישר את הרקורד האסון בן עשרות השנים של הילרי קלינטון ובכל זאת התנגד לפריימריז הלא הוגן יכול לבחור שלא להצביע עבורה. ציבור מיודע הוא א יותר דמוקרטי, לא פחות. מי שהודיע לנו סייע לדמוקרטיה שלנו. הם לא גרמו לו נזק. ומי שהודיע לנו לא היה אחראי בעצמו לזיוף הפריימריז נגד סנדרס. זו הייתה המפלגה הדמוקרטית. אבל נקודת מבט זו אינה מותרת בתקשורת בארה"ב ואינה מפספסת במודע, מכיוון שהנושא התמקד במי-דוניט ולא במה-עשו-הם.
דוגמה שנייה היא זו: אלה בממשלת ארה"ב שדוחפים למלחמה קרה יותר, אם לא חמה, עם רוסיה, עם ייאוש מוגבר במהלך השבועיים הבאים, יועילו למרוויחי נשק ואולי למרוויחי "חדשות", אבל כמעט אף אחד אחר, תוך סיכון מוות והרס מדהימים. אם הייתי סוכנות "ביון", הייתי "מעריך" ב"ביטחון גבוה" שהשחיתות בפתח. ואשיג 16 חברים שיצטרפו אליי לקרוא לאותה "הערכה" "דוח" אם זה עזר לך לקחת אותה ברצינות.
