מאת דייוויד פילטון, דצמבר 12, 2017
ביום שני השבוע עצרה מחלקת המשטרה בעיר ניו יורק אנשי 15 בגין חסימת כניסה למשימת ארה"ב לאו"ם, בעוד שאחרים מחו במשימה הסעודית, במשרד הסעודי בלוס אנג'לס ובמשרדי הסנאט של הארט ב DC, כולם תחת שם המחאה #LetYemenLive. מדיאה בנימין, מייסד CODEPINK, דיווח כי הייתה גם הפגנה ביוסטון. ההפגנה בניו יורק כללה כ- 50 אנשים, ואילו זו ב- DC כללה את 15, ואת זו ב- LA 10. מי שבמדינת הבירה שרה קרולי חג המולד עם מילים מקוריות לסנאטורים בארה"ב.
אני וחברי המפגינים פשוט בילינו עשרים שעות ארוכות "במערכת", כידוע התהליך מהמתחם דרך מבוך תאי המרתף ועד אולם המשפט ברחוב סנטר 100. תמונת האפוד שלי של נורה אל-אוולאקי צולמה על ידי קציני קבוצת התגובה האסטרטגית במשלחת ארה"ב, והוכנסה למעטפה עם מפתחות הבית שלי, החגורה ושרוכי הנעליים, ואז חזרה אלי מחוץ לאולם בית המשפט. השוטרים אמרו לי שאם מישהו לא יופיע בבית המשפט עם תעודת הזהות האמיתית שלי, לא אשחרר או אקבל שום רכוש. החבר'ה בתא המעצר, רובם מטאטא סמים בוושינגטון הייטס, היו בין קבוצת העצורים הכי שורשית שאי פעם זכיתי להסתדר איתם. קופצים מעלה ומטה כדי להישאר חמים, קוראים לקציני התיקון לנייר טואלט, מכים זה את זה, מטיחים את הטלפון הציבורי מנסים לעבור לחברים ובני משפחה, ואחרון חביב, מסתובבים בתא כדי להבין שבמעגל שלהם עומדים להיטען עם מה. הם הבטיחו לי שהדא"א לא יבקש ערבות במקרה שלי, בין אם אני מזדהה ובין אם לאו, אך למעשה, כשכולנו הועלה למעלה לאולם בית המשפט, המח"ט אכן ביקש ערבות של 1000 דולר, בהתחשב בתיקים הרבים שלי. וכן "מגעים נרחבים בין המדינות."
בתא המעצר התקיים דיון יסודי הרבה יותר בסוגיות הכרוכות במאמצי האנטי-מלחמה הנוכחיים מאשר יתקיים אי פעם באולם בית המשפט, כשניסיתי להסביר את ההקשר להפגנתנו למען תושבי תימן הסובלים. היינו במלחמה - לא מוכרז, לא מורשה, מה שלא יהיה - כל כך הרבה שנים, עם כל כך הרבה מדינות, שאף אחת מהן אינה מהווה איום עלינו, שזה הפך למצב קבוע, ונדרש מאמץ מיוחד להביא למודעות. החבר'ה לא היו חולקים על כך, וככל שהמלחמה מהווה גניבה מצרכים חברתיים דחופים, הם הביא דוגמאות רבות בחייהם האישיים.
"אתה יודע כמה מהשכנים שלי נאלצתי לשדוד ברחוב רק כדי שהילד שלי יאכל?"
נמנעתי מלנסות לענות על שאלה זו, ובמקום להציע את הדעה כי בזירה הבינלאומית לשוד זה יש השפעה הרסנית בכל רחבי המזרח התיכון, ככל שמטרתה להיות יעד לאום אחר אומה. "אנשים הולכים לשנוא אותנו ..."
"הם כבר שונאים אותנו! אתה לא יודע את זה? ” הם הנידו את ראשם בתמיהה.
"כל מה שקיבלנו במדינה הזו הוא בגלל שהוא נגנב, ונגנב בכוח! איפה לעזאזל היית? "
עשרים שעות לא הספיקו לי לעבור את כל ההפגנות לאורך השנים שהסתיימו בטיול בהזמנה מרכזית, אבל כן הסברתי לחבר'ה שבשנות השמונים, לפני שחלקם נולדו, אין שירותים בתא הגברים ועצורים יצטרכו לעשות פיפי על הרצפה בפינה. ואז השוויתי בטעות את ההתקדמות הקטנה הזו עם ביטול העבדות, וקיבלתי פסק דין מיידי נוסף מצד המושבעים.
"שטויות! אתה חושב שהעבדות בוטלה? אתה משוגע! העבדות לא בוטלה, היא פשוט ... ”
הדיון נמשך בספרדית כשהחבר'ה חיפשו את המילה המדויקת ביותר למה שקרה למוסד העבדות. ולאט לאט (לאט מאוד ללא קפאין), היום חל והועברנו דרך המבוך. אמרתי לעו"ד הסיוע המשפטי מי אני, והנד"א כבר ידע - כנראה מטביעות האצבעות שלי - ולכן לא היה צורך לברר מי "המגעים הבין-ארציים הענפים" שנמצאים בבדיקה, שלי או ג'ון האם. השופט לא יורה על ערבות, ולכן שוחררתי ב- ROR והייתי אמור להישפט ביום רביעי, 17 בינואר.
