מאת דוד סוונסון
לז'אנר של מסכתות ביטול מלחמה שכולם צריכים לקרוא להוסיף עידן חדש של אי אלימות: כוחה של החברה האזרחית על מלחמה מאת טום הייסטינגס. זהו ספר לימודי שלום שבאמת חוצה את הפרספקטיבה של אקטיביזם שלום. המחברת מתייחסת למגמות חיוביות עם משקפיים לא בצבע ורד או אדום-לבן וכחול. הייסטינגס אינו מחפש רק שלום בלבו או שלום בשכונתו או הבאת מילת השלום הטובה לאפריקאים. הוא בעצם רוצה לשים קץ למלחמה, ובכך כולל דגש הולם - בשום פנים ואופן לא בלעדי - על ארצות הברית והמיליטריזם חסר התקדים שלה. לדוגמה:
"בלולאת משוב חיובית בעלת השלכות שליליות, המירוץ אחר הדלקים המאובנים שנותרו בעולם ייצור יותר קונפליקט ויצריך יותר דלק כדי לנצח במירוץ. . . "חיל האוויר האמריקאי, הצרכן היחיד הגדול בעולם של נפט, הכריז לאחרונה על תוכנית להחליף 50% מצריכת הדלק שלו בדלקים חלופיים, עם דגש מיוחד על דלק ביולוגי. עם זאת, דלק ביולוגי יוכל לספק לא יותר מ-25% בערך מדלק המנוע [וזה עם גניבת אדמה הדרושה לגידולי מזון – DS]. . . אז אזורים אחרים שבהם אספקת נפט זמינה כנראה יראו השקעה והתערבות צבאית גדולה יותר.' . . . עם המחסור הגובר במאגרי נפט, הצבא האמריקני נכנס לעידן אורווליאני של מלחמת קבע, עם סכסוך חם במספר מדינות ללא הרף. אפשר לחשוב עליו כעל דורס ענק, מתודלק על ידי נפט, שמסתובב ללא הרף על כדור הארץ, מחפש את הארוחה הבאה שלו".
הרבה אנשים בעד "שלום", בדיוק כמו הרבה אנשים בעד הגנה על הסביבה, לא רוצים לשמוע את זה. מכון השלום של ארה"ב, למשל, עשוי להיחשב כאל יבלת על מקורו של הדורס הענק, והוא - אני חושב - רואה את עצמו מספיק במונחים האלה כדי להתנגד לפסקה הקודמת. הייסטינגס, למעשה, ממחיש היטב כיצד וושינגטון הבירה חושבת על עצמה על ידי ציטוט הערה טיפוסית למדי, אך כזו שכבר הוכחה כפגומה באירועים ידועים. זה היה מייקל ברון של ארה"ב חדשות הדו"ח העולמי בשנת 2003 לפני המתקפה על עיראק:
"מעטים בוושינגטון מפקפקים בכך שנוכל לכבוש את עיראק תוך מספר שבועות. ואז מגיעה המשימה הקשה של העברת עיראק לעבר ממשלה דמוקרטית, שלווה ומכבדת את שלטון החוק. למרבה המזל, פקידים חכמים הן במשרדי ההגנה והן במשרדי המדינה מבצעים תכנון עבודה רציני עבור אירוע זה כבר יותר משנה".
אז, אל תדאג! זו הייתה הצהרה פומבית גלויה בשנת 2003, כמו רבים אחרים, אך העובדה שממשלת ארה"ב תכננה לתקוף את עיראק במשך יותר משנה לפני כן ממשיכה להיות "חדשות מרעישות!" ממש עד דרך השבוע.
שניתן למנוע מלחמות אפילו בארצות הברית ברור להיסטינגס מי יסכים עם דבריו של רוברט ניימן התנגדות לאחרונה כאשר CNN הציע שהתנגדות למלחמת הקונטרה בממשלת ניקרגואה צריכה לפסול מישהו מלהתמודד לנשיאות ארה"ב (במיוחד מישהו שעומד ליד לוחם מלחמה חסר בושה שהצביע בעד המלחמה בעיראק). למעשה, מציין הייסטינגס, מאמצים אדירים של תנועת השלום בארצות הברית באותה תקופה מנעו ככל הנראה פלישה אמריקאית לניקרגואה. "בכירי ארה"ב בדרגים גבוהים בעלי גישה ל[הנשיא רונלד] רייגן והקבינט שלו העלו השערות שפלישה לניקרגואה היא כמעט בלתי נמנעת - ו. . . זה מעולם לא קרה."
הייסטינגס בוחן את הסיבות למלחמה גם מחוץ לפנטגון, מתחקה, למשל, אחר מחלות זיהומיות אל הגורם השכיח לעוני, ומציין שמחלות זיהומיות יכולות להוביל לעוינות שנאת זרים ואתנוצנטרית שמובילה למלחמה. עבודה לחיסול מחלות יכולה אפוא לסייע בחיסול מלחמה. וכמובן שחלק קטן מהמחיר של המלחמה יכול להביא דרך ארוכה לחיסול מחלות.
שהמלחמה לא חייבת להיות תוצאה של סכסוך ברור להיסטינגס שמספר על דגמים מצוינים כמו ההתנגדות העממית בפיליפינים מאמצע שנות ה-1970 עד אמצע שנות ה-1980. בפברואר 1986 החלה מלחמת אזרחים. "האנשים התערבו בין שני צבאות של טנקים בפעולה המונית לא אלימה של ארבעה ימים. הם עצרו מלחמת אזרחים שמתהווה, הצילו את הדמוקרטיה שלהם ועשו את כל זה עם אפס תמותה".
סכנה אורבת בהכרה ההולכת וגוברת בכוחה של אי-אלימות, שלדעתי מומחשת בציטוט של פיטר אקרמן וג'ק דובאל, שאני חושש שהאסטינגס היה כולל בלי שום תחושה של אירוניה. אקרמן ודובאל, אני צריך להזכיר, אינם עיראקים ובזמן הצהרת הצהרה זו לא הועמדו על ידי תושבי עיראק כדי להכריע את גורלם:
"סדאם חוסיין התאכזר ודיכא את העם העיראקי במשך יותר מ-20 שנה ולאחרונה ביקש להשיג נשק להשמדה המונית שלעולם לא יועיל לו בתוך עיראק. אז הנשיא בוש צודק כשקרא לו איום בינלאומי. בהתחשב במציאות זו, כל מי שמתנגד לפעולה הצבאית של ארה"ב כדי להדיח אותו מוטלת באחריות להציע כיצד אחרת הוא עלול להיות מובל החוצה מהדלת האחורית של בגדאד. למרבה המזל יש תשובה: התנגדות אזרחית, לא אלימה של העם העיראקי, שפותחה ויושמה עם אסטרטגיה לערער את בסיס הכוח של סדאם".
לפי תקן זה, כל מדינה שמחזיקה בנשק לשימוש רק למלחמות חוץ צריכה להיות מותקפת כברירת מחדל על ידי ארצות הברית כאיום בינלאומי, או שכל מי שמתנגד לפעולה כזו חייב להפגין אמצעי חלופי להפלת אותה ממשלה. חשיבה זו מביאה לנו "קידום דמוקרטיה" ו"מהפכות צבע" של ה-CIA-NED-USAID ואת ההסכמה הכללית לעורר הפיכות והתקוממויות "באופן לא אלים" מוושינגטון. אבל האם הנשק הגרעיני של וושינגטון שימושי לנשיא אובמה בתוך ארצות הברית? האם הוא היה צודק אם יקרא לעצמו איום בינלאומי ויתקוף את עצמו אלא אם נוכל להראות אמצעי חלופי להפלת עצמו?
אם ארה"ב הייתה מפסיקה להתחמש ולממן כמה מהממשלות הגרועות ביותר עלי אדמות, פעולות "שינוי המשטר" שלה במקומות אחרים היו מאבדים את הצביעות הזו. הם יישארו פגומים חסרי תקנה כיצירת דמוקרטיה לא דמוקרטית בהשפעה זרה. מדיניות חוץ לא אלימה באמת, לעומת זאת, לא תשתף פעולה עם בשאר אל אסד בעינויים של אנשים, לא תחמש מאוחר יותר סורים כדי לתקוף אותו ולא תארגן מפגינים שיתנגדו לו בצורה לא אלימה. במקום זאת, היא תוביל את העולם לדוגמא לקראת פירוק נשק, חירויות אזרחיות, קיימות סביבתית, צדק בינלאומי, חלוקה הוגנת של משאבים ומעשי ענווה. עולם שנשלט על ידי יוצר שלום ולא יוצר מלחמה יהיה הרבה פחות מסביר פנים לפשעים של אסד העולם.
