מאת קולונל (בדימוס) אן רייט, Peace Voice
במשמרת ב-20 בנובמבר 2016 מחוץ לשערי פורט לוונוורת', קנזס, הדגישו הדוברים את הצורך בלחץ בששת השבועות הקרובים על הנשיא אובמה, לפני שיעזוב את תפקידו ב- ינואר 19, 2017 לאשר חנינה לחושפנית של צבא ארה"ב, טוראי מחלקה ראשונה, צ'לסי מאנינג. עורכי הדין של מאנינג הגישו בקשה לחנינה ב-10 בנובמבר 2016.
צ'לסי מאנינג יושבת בכלא שש וחצי שנים, שלוש במעצר לפני משפט ושלוש מאז הרשעתה בבית המשפט הצבאי ב-2013 בגניבה והפצת 750,000 עמודים של מסמכים וסרטונים לוויקיליקס במה שהוגדר כגדול ביותר. דליפה של חומר מסווג בהיסטוריה של ארה"ב. מאנינג נמצאה אשמה ב-20 מתוך 22 האישומים נגדה, כולל הפרות של חוק הריגול האמריקאי.
מאנינג נידון לשלושים וחמש שנות מאסר.
הדוברים במשמרת מול Fort Leavenworth כללו את צ'ייס סטרנג'יו, עורך דין וחבר של צ'לסי; כריסטין גיבס, מייסדת המכון לטרנסג'נדרים בקנזס סיטי; ד"ר יולנדה Huet-Vaughn, רופאה לשעבר של צבא ארה"ב, שסירבה לצאת למלחמת המפרץ הראשונה ושהועמד לדין צבאי ונידון ל-30 חודשי מאסר, מתוכם בילתה 8 חודשים ב-Leavenworth; בריאן טרל שבילה שישה חודשים בכלא הפדרלי על אתגר תוכנית מזל"ט המתנקשים האמריקאי בבסיס חיל האוויר ווייטמן;
פעיל השלום ועו"ד Peaceworks קנזס סיטי הנרי סטובר; ואן רייט, קולונל בדימוס של צבא ארה"ב (29 שנים במילואים בצבא ובצבא) ודיפלומט אמריקאי לשעבר שהתפטר ב-2003 בהתנגדות למלחמתו של בוש בעיראק.
המשמרת נקראה לאחר ניסיון ההתאבדות השני של צ'לסי בתוך הכלא הצבאי של Leavenworth. במהלך שש וחצי השנים שבהן היא הייתה כלואה, מאנינג בילה כמעט שנה בבידוד. חקירה של האו"ם על בידודה בבסיס קוונטיקו ימית, שכללה נאלצה להתפשט מדי לילה, תיארה את מצבה כ"אכזרי, לא אנושי ומשפיל".
בשנת 2015, מאנינג אוימה בבידוד שוב לאחר שהואשמה בגין הפרות כולל אחסון של שפופרת של משחת שיניים שפג תוקפן בתאה והעתק של וניטים פירים. יותר מ-100,000 אנשים חתמו על עצומה נגד ההאשמות הללו. מאנינג נמצא אשם אך לא הוכנס לבידוד; במקום זאת, היא התמודדה עם שלושה שבועות של גישה מוגבלת לחדר הכושר, לספרייה ולחוץ.
שני האישומים האחרים כללו "רכוש אסור" ו"התנהגות מאיימת". מאנינג הייתה מורשית להחזיק בנכס המדובר, אמר עורך הדין שלה סטרנג'יו, אך היא לכאורה השתמשה בו בצורה אסורה בזמן שניסתה ליטול את חייה. לא ברור אם אסירים אחרים בפורט ליוונוורת' יתמודדו עם אישומים מנהליים דומים לאחר ניסיון התאבדות, או ש"אופי האישומים, והאגרסיביות שבה הם עשויים להיות נרדף, הם ייחודיים לה", אמרה סטרנג'יו.
ב-28 ביולי, הצבא הודיע היא שקלה הגשת שלושה אישומים מנהליים בקשר לניסיון ההתאבדות, ביניהם טענה שמנינג התנגדה ל"צוות העברת תא הכוח" במהלך או אחרי ניסיון ההתאבדות שלה, לפי גיליון אישום רשמי. אבל עורכי הדין של מאנינג אומרים שהלקוחה שלהם לא יכלה להתנגד כי היא הייתה מחוסרת הכרה כשגורמים רשמיים מצאו אותה בתאה בבית המעצר Fort Leavenworth בקנזס. עורכי דינה והצבא לא חשפו כיצד ניסתה להתאבד.
לאחר מעצרה ב-2010, חושפת השחיתות הידועה בעבר בשם בראדלי מאנינג אובחנה עם דיספוריה מיגדרית, מצב של מצוקה קיצונית הנובעת כאשר זהותו המגדרית של אדם אינה תואמת את המין הביולוגי שלו. ב-2015 היא תבעה את הצבא כדי שיורשה להתחיל טיפול הורמונלי. עם זאת, לדברי עורכי דינה, הצבא לא נקט בצעדים אחרים כדי להתייחס אליה כאל אסירה. "היא זיהתה את ההידרדרות המתמשכת במצבה הנפשי כנובעת במיוחד מהסירוב המתמשך להתייחס לדיספוריית המגדר שלה כצורך מתמשך", דיווח עורך הדין שלה צ'ייס סטרנג'יו.
עורך דינו של מאנינג הגיש בקשה לחנינה https://www.chelseamanning.org/wp-content/uploads/2016/11/Chelsea-Manning-Commutation-Application.pdf
ב-10 בנובמבר 2016. העצומה שלה בת שלושה עמודים מבקשת מהנשיא אובמה לאשר חנינה לתת לצ'לסי הזדמנות ראשונה לחיות "חיים אמיתיים ומשמעותיים". העתירה מציינת כי צ'לסי מעולם לא מצאה תירוצים לחשיפת חומרים מסווגים לתקשורת ושהיא קיבלה אחריות במשפט על ידי הודתה באשמה ללא היתרון של הסדר טיעון שעורכי הדין שלה טוענים כי הוא מעשה אומץ יוצא דופן במקרה כמו שלה.
בעתירה מציינים כי לשופט הצבאי לא הייתה כל דרך לדעת מהו ענישה הוגנת והגיונית שכן לא הייתה קדימות היסטורית למקרה. בנוסף, העתירה מעירה כי השופט הצבאי לא "העריך את ההקשר שבו ביצעה גב' מאנינג את העבירות הללו. גב' מאנינג היא טרנסג'נדרית. כשהיא נכנסה לצבא היא, כמבוגרת צעירה, ניסתה להבין את רגשותיה ומקומה בעולם", וכי רבים מחבריה של גב' מאנינג הקניטו אותה והציקו לה כי היא "אחרת". "בעוד שהתרבות הצבאית השתפרה מאז, לאירועים הללו הייתה השפעה מזיקה עליה נפשית ורגשית מה שהוביל לחשיפה".
העתירה מפרטת כי מאז מעצרה של צ'לסי היא נתונה לתנאים מייסרים בזמן שהייתה במעצר צבאי, לרבות החזקה של שנה בבידוד בהמתנה למשפט, ומאז הרשעתה, הושמה בבידוד בגין ניסיון התאבדות. האו"ם נקט במאבק נגד השימוש בבידוד. כפי שהסביר הדו"ח המיוחד של האו"ם לעינויים לשעבר, חואן מנדז, "[בידוד] היה מנהג שנאסר במאה ה-19 כי זה היה אכזרי, אבל זה עשה קאמבק בעשורים האחרונים".
העתירה מבקשת כי "המינהל הזה צריך לשקול את תנאי הכליאה של גב' מאנינג, לרבות הזמן המשמעותי ששהתה בבידוד, כסיבה להפחתת עונשה לזמן ריצוי. המנהיגים הצבאיים שלנו אומרים לעתים קרובות שהתפקיד החשוב ביותר שלהם הוא לדאוג לחברי השירות שלהם, אבל אף אחד בצבא מעולם לא טיפל באמת בגב' מאנינג...גב'. בקשתה של מאנינג סבירה - היא בסך הכל מבקשת ריצוי מאסר - שתוצאתה עדיין תוציא אותה מהטבלה בגין עבירה מסוג זה. היא תישאר עם כל שאר ההשלכות של ההרשעה, לרבות שחרור מעונש, הפחתת דרגה ואובדן הטבות לחיילים משוחררים".
העתירה נמשכת, "הממשלה בזבזה משאבים ניכרים על תביעתה של גב' מאנינג, לרבות על ידי המשך משפט שנמשך חודשים ארוכים שהביא לפסק דין לא אשמה באשר להאשמות החמורות ביותר, ועל ידי מאבק במאמציה של גב' מאנינג להשיג טיפול וטיפול בדיספוריה מגדרית. היא בילתה למעלה משש שנים במאסר על עבירה שבכל מערכת משפט תרבותית אחרת הייתה מביאה לכל היותר כמה שנות מאסר".
בעתירה כלולה הצהרה בת שבעה עמודים של צ'לסי לדירקטוריון, המתארת מדוע היא חשפה מידע מסווג והדיספוריה המגדרית שלה. צ'לסי כתבה: "לפני שלוש שנים ביקשתי חנינה הקשורה להרשעתי בחשיפת מידע מסווג ורגיש אחר לתקשורת מתוך דאגה למדינה שלי, לאזרחים החפים מפשע שחייהם אבדו כתוצאה ממלחמה, ובתמיכה בשניים. ערכים שהמדינה שלנו חביבה עליהם - שקיפות ואחריות ציבורית. בעודי מהרהר בבקשת החנינה הקודמת, אני חושש שבקשתי לא הובנה.
כפי שהסברתי לשופט הצבאי שניהל את משפטי, וכפי שעשיתי
חזר על עצמו בהצהרות פומביות רבות מאז התרחשו עבירות אלו, אני לוקח אחריות מלאה ושלמה על החלטתי לחשוף חומרים אלו לציבור. מעולם לא הבאתי תירוצים למה שעשיתי. הודיתי באשמה ללא הגנת הסדר טיעון כי האמנתי שמערכת המשפט הצבאית תבין את המוטיבציה שלי לחשיפה ותגזר עליי דין הוגן. טעיתי.
השופט הצבאי גזר עלי שלושים וחמש שנות מאסר - הרבה יותר ממה שיכולתי לדמיין שאי פעם אפשרי, מכיוון שלא היה תקדים היסטורי לעונש כה קיצוני בעובדות דומות. התומכים והיועצים המשפטיים שלי עודדו אותי להגיש בקשת חנינה כי הם האמינו שההרשעה עצמה יחד עם גזר הדין חסר התקדים היו בלתי סבירים, שערורייתיים ואינם בקנה אחד עם מה שעשיתי. במצב של הלם, ביקשתי סליחה.
כשיושב כאן היום אני מבין מדוע לא בוצעה העתירה. זה היה מוקדם מדי, וההקלה המתבקשת הייתה גדולה מדי. הייתי צריך לחכות. הייתי צריך זמן לספוג את ההרשעה ולהרהר במעשיי. גם הייתי צריך זמן לגדול ולהתבגר כאדם.
אני מרותק למעלה משש שנים - יותר מכל אדם שהואשם בו
פשעים דומים היו אי פעם. ביליתי אינספור שעות בביקור מחדש באותם אירועים, העמדת פנים כאילו לא חשפתי את החומרים הללו ולכן הייתי חופשי. זה בין השאר בגלל ההתעללות שהייתי נתון אליה בזמן מרותק.
הצבא החזיק אותי בבידוד כמעט שנה לפני שהוגשו נגדי כתבי אישום פורמליים. זו הייתה חוויה משפילה ומשפילה - כזו ששינתה את הנפש, הגוף והרוח שלי. מאז הוכנסתי לבידוד כאמצעי משמעתי לניסיון התאבדות למרות המאמץ הגובר - בהובלת נשיא ארצות הברית - להפסיק את השימוש בבידוד לכל מטרה.
החוויות האלה שברו אותי וגרמו לי להרגיש פחות מאדם.
אני נלחם כבר שנים שיתייחסו אליי בכבוד ובכבוד; קרב שאני חושש שהוא אבוד. אני לא מבין למה. ממשל זה שינה את הצבא באמצעות היפוך של "אל תשאל אל תספר" והכללת גברים ונשים טרנסג'נדרים בכוחות המזוינים. אני תוהה מה יכולתי להיות אילו המדיניות הזו הייתה מיושמת לפני שהצטרפתי לצבא. האם הייתי מצטרף? האם אני עדיין משרת בשירות פעיל? אני לא יכול לומר בוודאות.
אבל מה שאני כן יודע זה שאני אדם שונה בהרבה ממה שהייתי ב-2010. אני לא בראדלי מאנינג. באמת אף פעם לא הייתי. אני צ'לסי מאנינג, אישה גאה שהיא טרנסג'נדרית ושבאמצעות הבקשה הזו מבקשת בכבוד הזדמנות ראשונה בחיים. הלוואי שהייתי חזק ובוגר מספיק כדי להבין את זה אז".
כלולים גם מכתבים מקולונל מוריס דייויס, לשעבר התובע הראשי של הוועדות הצבאיות בגואנטנמו בין השנים 2005-2007 והתפטר במקום להשתמש בראיות שהושגו בעינויים. הוא היה גם ראש מועצת החנינה של חיל האוויר האמריקאי ותוכנית השחרורים על תנאי.
במכתבו הדו-עמודים שלו כתב קולונל מוריס, "PFC Manning חתם על אותם הסכמי אבטחה שאני חתמתי ויש השלכות להפרת ההסכמים הללו, אבל ההשלכות צריכות להיות הוגנות, צודקות ופרופורציונליות לנזק. המוקד העיקרי של הצדק הצבאי הוא שמירה על סדר ומשמעת, וחלק מרכזי מזה הוא הרתעה. אני לא מכיר חייל, מלח, איש אוויר או מארינס שמסתכל על שש השנים פלוס ש-PFC מאנינג היה כלוא וחושב שהוא או היא היו רוצים להחליף מקומות. זה הזמן במיוחד בתקופה ש-PFC מאנינג היה כלוא ב-Quantico בתנאים שהכתב המיוחד של האו"ם לענייני עינויים כינה "אכזרי, לא אנושי ומשפיל" וזה הוביל להתפטרותו של דובר מחלקת המדינה דאז PJ Crowley (קולונל, צבא ארה"ב, פרש) לאחר שכינה את הטיפול של PFC מאנינג "מגוחך ומגוחך ומטופש. הפחתת עונשו של PFC Manning ל-10 שנים לא תגרום לאף אחד מחברי השירות לחשוב שהעונש כל כך קל שאולי כדאי לקחת את הסיכון בנסיבות דומות".
בנוסף, קיימת תפיסה ארוכת שנים בצבא של יחס שונה. המשפט ששמעתי שוב ושוב מאז שהצטרפתי לחיל האוויר ב-1983 ועד שפרשתי ב-2008 היה "מכות שונות לדרגות שונות". אני יודע שאי אפשר להשוות את המקרים בצורה הוגנת, אבל בצדק או שלא בצדק יש תפיסה שקציני צבא בכירים ופקידי ממשל בכירים שחושפים מידע מקבלים עסקאות מתוקות בעוד כוח אדם זוטר מקבל מכות. היו מקרים בעלי פרופיל גבוה מאז נגזר דינו של PFC Manning שעוזרים להנציח את הרעיון הזה. הפחתת עונשו של PFC מאנינג ל-10 שנים לא תמחק את התפיסה, אבל היא תקרב קצת את מגרש המשחקים לרמה".
גם חושפן ה-Pentagon Papers, דניאל אלסברג, כתב מכתב הכלול בחבילת העצומה. אלסברג כתב כי האמונה המוצקה שלו היא ש-PFC מאנינג "חשף חומר מסווג במטרה ליידע את העם האמריקני על הפרות חמורות של זכויות אדם, כולל הרג חפים מפשע על ידי כוחות ארצות הברית בעיראק. היא קיוותה להתחיל דיאלוג בחברה הדמוקרטית שלנו על המשך המלחמה שלדעתה הייתה שגויה ותורמת למעשים בלתי חוקיים... מאנינג כבר שירת שש שנים. זה ארוך יותר מכל מלשיין אחר בהיסטוריה של ארצות הברית".
מכתב מגלן גרינוולד, עורך דין חוקתי לשעבר מניו יורק ועיתונאי ב את יירוט, שסיקר רבות נושאים של הלשנות, חופש עיתונות, שקיפות, מעקב והסוכנות לביטחון לאומי (NSA) נכלל גם הוא בעצומה לחנינה. גרינוולד כתב:
"למרבה הפלא, הקושי בניסיון של צ'לסי בשנים האחרונות רק חיזק את האופי שלה. בכל פעם שדיברתי איתה על חיי הכלא שלה, היא לא מביעה אלא חמלה והבנה אפילו כלפי הסוהרים שלה. היא נטולת הטינה והטרוניות הנפוצות גם בקרב בעלי חיים מבורכים, שלא לדבר על אלו המתמודדים עם מחסור גדול. קשה להאמין למי שלא מכיר את צ'לסי - ואפילו לאלה מאיתנו שיודעים, אבל ככל שהיא ישבה יותר זמן בכלא, כך היא הפכה להיות יותר חמלה ומודאגת כלפי אחרים.
האומץ של צ'לסי מובן מאליו. כל חייה - מההצטרפות לצבא מתוך תחושת חובה וקונוולציה; לבצע את מה שהיא ראתה כמעשה של אומץ על אף הסיכונים; לצאת כאישה טרנסית גם כשהיא בכלא צבאי- זה עדות לאומץ האישי שלה. זו לא הגזמה לומר שצ'לסי היא גיבורה של כל מיני אנשים בכל רחבי העולם והעניקה השראה. בכל מקום שאני הולך בעולם כדי לדבר על נושאים של שקיפות, אקטיביזם והתנגדות, קהל מלא בצעירים ומבוגרים פורצים למחיאות כפיים מתמשכות ונלהבות מעצם ההזכרה של שמה. היא מהווה השראה מיוחדת לקהילות להט"ב במדינות רבות, כולל אלו שבהן להיות הומו, ובמיוחד טרנסי, עדיין די מסוכן".
הנשיא אובמה יעזוב את תפקידו בעוד שישה שבועות. אנחנו צריכים 100,000 חתימות כדי לקבל את העצומה של העם בפני הנשיא אובמה כדי שיאשר את בקשת החנינה של צ'לסי. יש לנו היום 34,500 חתימות. אנחנו צריכים עוד 65,500 עד דצמבר 14 לעצומה לעבור לבית הלבן. נא להוסיף את שמך! https://petitions.whitehouse.gov/petition/commute-chelsea-mannings-sentence-time-served-1
תגובה אחת
פטראוס והבימבו שלו. נאמר מספיק.