מאת דוד סוונסון
מלחמה, אומרים לנו מנהיגינו, נחוצה כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר.
ובכן, אולי לא כל כך הרבה עבור 43 מיליון האנשים שגורשו מבתיהם ונשארו במצב רעוע כעקורים פנימיים (24 מיליון), פליטים (12 מיליון), ואלה שנאבקים לחזור לבתיהם.
נתוני האו"ם לסוף שנת 2013 (מצא כאן) רשום את סוריה כמקורם של 9 מיליון גולים כאלה. עלות הסלמת המלחמה בסוריה מתייחסת לרוב כעלות כספית או - במקרים נדירים - כעלות אנושית בפציעה ובמוות. יש גם עלות אנושית של הרס בתים, שכונות, כפרים וערים כמקומות לגור בהם.
רק תשאל את קולומביה אשר מגיעה למקום השני לאחר שנים של מלחמה - מקום בו מתקיימות שיחות שלום ונחוצות לו נואשות עם - בין השאר אסונות - כמעט 6 מיליון אנשים מקופחים מבתיהם.
המלחמה על סמים היא מתחרה על ידי המלחמה על אפריקה, עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מגיע השלישי אחרי שנים של הקטלנית בארה"ב מגובה מִלחָמָה מאז מלחמת העולם השנייה, אך רק משום שהמלחמה ב"טרור "החליקה. אפגניסטן נמצאת במקום הרביעי עם 3.6 מיליון מיואשים, סובלים, גוססים, ובמקרים רבים מבינים כועסים וממורמרים על אובדן מקום מגורים. (זכרו כי למעלה מ -90% מהאפגנים לא רק שלא השתתפו באירועי 9-11 שבהם סעודים הטיסו מטוסים לבניינים, אלא גם אף פעם לא שמעתי מאותם אירועים.) עיראק לאחר השחרור נמצאת ב -1.5 מיליון עקורים ופליטים. מדינות אחרות הוקמו על ידי תקיפות טילים סדירות של ארה"ב המגיעות לראש הרשימה כוללות את סומליה, פקיסטן, תימן - וכמובן בעזרת ישראל: פלסטין.
למלחמות ההומניטריות יש בעיית בית.
חלק מבעיה זו מוצא את דרכו לגבולות המערב, שם יש לברך את האנשים המעורבים בהשבה ולא בטינה. ילדים מהונדורס לא מביאים קוראנים נגועים באבולה. הם בורחים מהפיכה הנתמכת על ידי ארה"ב ומענים שעברו הכשרה של פורט בנינג. יש להחליף את דיון "בעיית ההגירה" ו"זכויות המהגרים "בדיון רציני על זכויות פליטים, זכויות אדם וזכות לשלום.
